Page 98 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A
P. 98
Pg: 98 - 4-Back 21-11-21
98בתוך מערבולת הימים
על ההנצחה .בנאומו בכינוס הדגיש כי הצגה זו חשובה ללימוד הלקח ׳שתציג
זו לעומת זו גם את זוועת האסון וגם את גבורת המאבק ,ביכולתה להשפיע
בהרבה להדק את הקשר הנפשי בין היישוב ובין שארית ישראל׳ 180.ניכר היה
שפראגר הסכים בלב שלם עם הגישה הרווחת ביישוב בכלל ובקרב יזמי יד
ושם האחרים בפרט ,כי להנצחה יש שני מרכיבים :׳שואה׳ (אסון) ו׳גבורה׳
(שהיא גם תקווה) .אך מדבריו של פראגר ברור גם שכבר אז הוא הגדיר את
הגבורה הגדרה רחבה שכללה לחימה בנשק לצד צורות מאבק אחרות.
יחיעם ויץ טוען כי בשנות החמישים עוצבו וגובשו דפוסי זיכרון השואה
בארץ ,ונקבע מעמדה המרכזי של מדינת ישראל כאחראית לשימור זיכרון
השואה ולעיצוב לקחיה בעולם היהודי .באשר לשאלת המסרים האידאולוגיים,
הלאומיים והאנושיים שהועברו באותו עשור ,סבור ויץ כי לקחים לאומיים
ציוניים כוננו את ׳מסננת הזיכרון׳ ועיצבו את תודעת זיכרון השואה בארץ181.
שר החינוך דאז ,ההיסטוריון בן ציון דינור ,התבטא לא פעם למען ׳הלאמת
הזיכרון׳ וטען כי ׳עם ישראל ,האומה הפזורה שעל בניה עלה הכורת ,צריך
להקים רק רשות זכרון אחת ,מרכזית במולדתו .יד ושם בביתו׳ 182.דעות אלה
היו דומיננטיות עוד לפני הקמת המדינה ובשנות החמישים רק התחזקה ומוסדה
המגמה שכבר הייתה קיימת .פראגר ביטא שוב ושוב מעל בימות שונות את
אמונתו בחשיבותו של יד ושם כ׳מוסד על׳ להנצחה .זאת ועוד ,קיומו של מוסד
זה בירושלים נקשר בתודעתו עם תקומת ישראל – בשורת הגאולה.
הגבורה היהודית ,׳לקח ציוני׳ נוסף על פי ויץ ,עלתה אף היא במשנת
ההנצחה של פראגר ,אלא שאצלו תפקידה היה לגשר .באמצעות ביטויי
הגבורה השונים ביקש פראגר לבנות גשר בין ׳שם׳ ל׳כאן׳ – בין גורל יהדות
אירופה בשנות הארבעים לעולמם של בני הארץ בשנות החמישים .מטרה זו
של בניית קשר כחלק מתהליך כינונו של זיכרון קיבוצי ,לא הייתה דבר של מה
בכך .בפעילותו להנצחת השואה ,שהתבטאה בפעילותו למען יד ושם בשנים
הראשונות שלאחר המלחמה ,היה פראגר שותף לכינון הגישה הממסדית
הציונית .השתלבותו במגמה הממסדית מעניינת במיוחד מפני היותו חרדי ,ויש
בה כדי להעיד על תופעה רחבה יותר של ֵקרבה רעיונית ששררה באותם שנים
בין הציבור החרדי לממסד הציוני.
1 80שם.
181ויץ ,׳עיצוב זכרון השואה׳ ,עמ׳ .474
182מצוטט שם ,עמ׳ .476
