Page 127 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 127
Pg: 127 - 4-Back 21-11-17
רעומצ מרדכי זכק ברכת
ומסקינן ,דלכו"ע אסורות ,דכתיב (כאן) "צרעת ממארת -תן בו מארה ואל יהנה ממנו".
ופרכינן מהא ארבי יוחנן ,דכל הנשרפים אפרם מותר ,חוץ מאפר עבודה זרה ,ואמאי הכא
אסור .ומשני ,דילפינן לה מעבודה זרה.
וצ"ע ,מאי ס"ד איכא שיהיו מותרות ,הלא אבנים מנוגעות דינן בנתיצה ,כמבואר הכא
בקרא ,ואינן אפר ,וא"כ אין בזה כילוי בעצם ה"חפצא" ומהותו [ודומה למצות "פירור"
בחמץ לחכמים (פסחים כא ,]).ולמה יהא דינן כהנשרפין להתיר אפרן.
[אמנם דו"ק לשון הירושלמי "שעשאן סיד" ,ולכאורה סיד באבנים הוי כשריפה.
אולם הא גופא קשיא ,הלא אבנים אלו דינן בנתיצה .ואם אף בנתיצה אינן ניתרות ,מה
הוסיפה השריפה ,הרי לא עשה בזה שום קיום דין ומצוה ,ולגבי זה הדר דיניה להיות
כשאר איסורים ,שאפרם אסור].
ברם ,יסוד דינא ד"הנשרפין אפרן מותר" ,הוא משום ש"נעשה מצותו" ,כמבואר
במתניתין סוף תמורה ובתוס' שם .וידוע מה שאילפנו דעת מרן הגר"ח זצוקללה"ה,
ד"נעשה מצותו" ,הוא כל מה שנצטוו ,מדיני החפצא ,באיסורו .לכן ,לרבי יהודה ,חמץ
שהוא מה"נשרפין" ,אפרו מותר ,כי לרבי יהודה ,מדיני החפצא של החמץ" ,לשרפו",
כמש"נ "תשביתו" .לכן ,האפר מותר ,כי נעשתה מצות החפצא [דילפינן מ"נותר",
ובנותר ,הלא ודאי דמדיני החפצא הוא].
ולהכי ,אם המדובר הוא במצוה שאינה ממצות ה"חפצא" ,אין זה בכלל "נעשה
מצותו" ,גם אם נאמרה בתורה מצוה של "תשביתו" .ומשו"ה ,לרבנן ,מצות "תשביתו"
אינה מצוה של "נעשית מצותו" ,ואפרן אסור .כיון שביצועה ,אינה ממצות החפצא
[בחמץ] ,שכן "מפרר וזורה לרוח ומטיל למים" ,דהיינו "נקברין" ,כל זה אינו ממצות
החפצא ,אלא דינא הוא על ה"גברא" ,שיפררנו ,היינו שיעלימו ע"י פירור וזרייה לרוח ,או
הטלה לים .לכן ,גם אם ישרוף את החמץ ,אפרו אסור.
ועתה ,בין נבין איפוא ,שדין "ונתץ את הבית" שנאמר בנגעי בתים ,הוא מדיני
ה"חפצא" של אבני הבית ,שאם אך בכלל "נעשה מצותו" הוא ,אפרו מותר .כי כשם
שהשריפה ,היא ה"נעשה מצותו" בנשרפין של איסור הנאה ,הכי נמי ה"ונתץ את הבית"
הוא ה"נעשה מצותו" של בית המנוגע ["ונתץ" בבית המצורע ,הוא ה"נשרפין" באיסורי
הנאה].
וזהו מה שהקשתה הגמרא ,על העושה סיד מאיסורי הנאה" ,והא הנשרפין אפרן
מותר" ,כלומר" ,ניתצין" ד"בית המנוגע"" ,נשרפין" הוא ,של איסורי הנאה ,דהא כהדדי
נינהו ,ד"נעשה מצותן" ,ולא שייך בהו לא טומאה ולא "מארה".
