Page 160 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 160

‫‪Pg: 160 - 5-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי‬  ‫אמור‬                        ‫ברכת‬  ‫קס‬

            ‫ובשו"ת הרשב"א ח"א סימן כז‪" :‬לרב יצחק הצרפתי‪ ,‬כתבת‪ ,‬שאלני הגדול שבחכמי‬
            ‫פרובינציה וכו'‪ ,‬קשיא לי לטמא לאביו ממנ"פ‪ ,‬אי אביו היה שפיר מטמא לו‪ ,‬אי לאו אביו‬

‫‪5‬‬

            ‫הוא‪ ,‬ממזר הוא ואינו מוזהר על הטומאה [שהלא אינו כהן]"‪ .‬עיי"ש מש"כ לתרץ הר"י‬
                                            ‫הצרפתי‪ ,‬ומה שדחאו הרשב"א‪ ,‬עייש"ה בכל דבריו‪.‬‬

            ‫ולכאורה‪ ,‬מדוע לא אמרו נפ"מ באופן שאביו ועוד אחד‪ ,‬העידו על אחד שהוא בנו‪,‬‬
            ‫שאז הוא נאמן על בנו ממנ"פ‪ .‬אם הוא אביו‪ ,‬הא פשיטא שנאמן‪ ,‬ואם אינו אביו‪ ,‬הרי יש‬
            ‫כאן שני עדים שהוא כהן‪ .‬א"כ משכח"ל‪ ,‬שיהא כהן ממנ"פ‪ ,‬ובכל זאת אסר להטמאות‪,‬‬

                       ‫שהרי שמא אין זה הכהן אביו‪ .‬ואתי הקרא לאתויי "אביו בחזקה" לטומאה‪.‬‬

            ‫אלא דיש לעיין בזה‪ ,‬דיתכן ש"אביו בחזקה"‪ ,‬פסול הוא לעדות מדאורייתא‪ .‬שהרי‬
            ‫סוכ"ס‪ ,‬על פי החזקה‪" ,‬אביו" הוא‪ .‬וכל הריבוי נצרך רק ל"טומאת קרובים"‪ ,‬דלהא בעינן‬
            ‫ריבוי‪ ,‬דילמא לא סגי ב"חזקה"‪ .‬אבל לענין פסול קרוב לעדות‪ ,‬גם ללא ריבוי מיוחד‪ ,‬פסול‬

                                                     ‫הוא‪ ,‬וצע"ב‪ .‬אך הנפ"מ לפ"ז‪ ,‬אינה קיימת‪.‬‬
                                                 ‫‪‬‬

                                ‫"לאמו ולאביו"‬

                                          ‫ִּכי ִאם ִל ְׁש ֵארֹו ַה ָּק ֹרב ֵא ָליו ְל ִאּמֹו ּו ְל ָא ִביו (כא‪ ,‬ב)‬

            ‫מפרשי התורה דקדקו‪ ,‬אמאי הקדים הכתוב כאן את האם לאב‪ ,‬הלא מן הראוי היה‬
            ‫להקדים אב לאם‪ ,‬כדמצינו בכל התורה‪ ,‬וכדלהלן גבי כהן גדול (פסוק יא) "לאביו ולאמו‬

                                                      ‫לא יטמא" [עי' בעלי התוס' ואבן עזרא]‪.‬‬

            ‫וביאר רבינו בחיי‪" ,‬לפי שהזכיר שארו [שזו אשתו]‪ ,‬לכך הוצרך להקדים אמו‪ ,‬כדי‬
            ‫לסמוך אמו לשארו‪ ,‬ושיזכיר הנקבות בפני עצמן‪ ,‬שאם היה אומר כי אם לשארו לאביו‬

                           ‫ולאמו‪ ,‬נמצא דאביו‪ ,‬שהוא הזכר‪ ,‬מוזכר בין שתי נקיבות‪ ,‬שארו ואמו"‪.‬‬

            ‫והקשו על תירוצו‪ ,‬מדכתיב אצל נח (בראשית ח‪ ,‬טז) "צא אתה ואשתך ובניך ונשי‬
            ‫בניך אתך"‪ ,‬הרי שהזכיר הכתוב את "בניך"‪ ,‬בין "אשתך" ובין "נשי בניך"‪ ,‬דהיינו זכר בין‬
            ‫נקיבות [ואילו לדברי רבינו בחיי‪ ,‬הו"ל למימר "צא אתה ואשתך ונשי בניך ובניך אתך"‪,‬‬
            ‫או כמו כן "צא אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך"‪ ,‬כדי למנוע כתיבת זכר בין שתי‬

                                                                                  ‫נקיבות]‪.‬‬

            ‫וכנראה צ"ל‪ ,‬דכל דברי רבינו בחיי‪ ,‬שמקפידים על "זכר בין שתי נקיבות"‪ ,‬גם בכתיבה‪,‬‬
   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165