Page 172 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 172
Pg: 172 - 6-Front 21-11-17
מרדכי אמור ברכת בעק
אסור בשתיה ,תיאסר כל בהמה מיום השמיני ללידתה ,שהרי כל שבעת ימים ינקה רק
חלב מאמה ,וכל גידולה היה מזה [עי' תוס' מעילה (יג .ד"ה אתיא) ,דפשוטו של מקרא
הכא "והיה שבעת ימים תחת אמו" היינו שיינק ממנה .ומוכיחים מזה ,שמותר לבן של
בהמה מקודשת לינק מאמו ,ואכמ"ל] .ומהא ד"מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" ,הרי
מוכח שחלב מותר בשתיה .דאי לאו הכי ,יהיה פסול לקרבן ,כדין כל בהמה שנתפטמה
כל ימיה באיסור שאסורה לאכילה להדיוט ,ושוב אינה בכלל "ממשקה ישראל" (כמבואר
במנחות ו.).
אשר נראה בעה"י ,דהנה לשון הגמ' בבכורות שם" :ליכא מידי דאתי מחי ושרייה
רחמנא" .ולכאורה צ"ב ,ממנ"פ ,אם דומה הוא ל"דברים הבאים מן החי" האסורים ,מדוע
לא יאמרו בלשון החלטית ,שחלב אסור משום שהוא בא מן החי [מדוע נקטו רק לשון
של "לא מצינו"] .ואם אינו דומה ל"דברים היוצאים מן החי" האסורים ,הרי גם "לא
מצינו" דאסר רחמנא ,ו"מאי חזית".
וע"כ ,שיש לחלק בין חלב המונח [כביכול] בכיס ,מיועד להאכיל ולגדל את הצאצאים,
והיא דרך האכלתם היחידה ,ולהכי אינו דומה לשאר "דבר הבא מן החי" ,גם לא ל"צירן
וחלבן" [עיי"ש היטב בבכורות הנ"ל] .ומשו"ה ,לא נקטו לשון החלטית ,אלא בלשון
"ליכא מידי" וכו'.
ועכ"פ מובן ,שאף אם הראיה מ"ומיום השמיני והלאה ירצה" ,תהיה נכונה ,דהא
קמן ,שהבהמה כשרה להקרבה ,אע"פ שכולה קיימת רק מכח החלב שינקה .אבל הרי
יתכן ,שלא התירה תורה ,אלא חלב שינקה בשבעת ימי קיומה מלידתה ,שהרי זהו דרך
קיומה ,מהחלב שעומד לכך .ולהכי ,חלב זה ,המסויים ,מותר ,משום שאינו נידון כ"בא
מן החי" ,משום שאינו נידון כ"פרש" מן החי ,אלא כדבר ה"פרוש ועומד" ,ודילמא רק
בזה חייל היתר להקרבה.
וכנראה ,מחמת דחיה זאת [ואולי נוספות ,שאכמל"ב] ,שו"ט בגמרא למצוא מקורות
מפורשים שאין לדחותן .איברא ,דאכתי לשון הגמ' צ"ע.
