Page 174 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 174
Pg: 174 - 6-Back 21-11-17
מרדכי אמור ברכת דעק
כך בשילוח הקן ,ועוד יותר בולט הדבר ב"אותו ואת בנו" .שכן לכאורה ,מה מקום יש
לרחמים ב"אותו ואת בנו" ,הלא השחיטה עצמה מותרת ב"אותו" ומותרת ב"בנו" .הגע
עצמך ,הלא כלפי ה"אותו" ,לא בא ה"ואת בנו" לידי מציאות .שכן ה"אותו" כבר אינו
קיים ,ואילו כשהתחיל ב"בנו" ,מה נוספה אכזריות בשחיטת ה"אותו".
על כרחך ,ללמדך ,שלא ה"אותו ואת בנו" ,הם נשואי רחמיו ,אלא אנו .אנו נשואי
תורתנו הקדושה ,כדי להשריש בנו את ההתרחקות מכל שמץ של אכזריות .ולכן,
לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד ,גם אם אין מי הנפגע מכך ,אבל מעשה שאינו רחמני,
הוא זה מעשה אכזרי .התרחק מכך.
הנה המה דברי הרמב"ן שם" :וכן מה שאמרו לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים
ואינן אלא גזירות לומר שלא חס הא-ל על קן ציפור ולא הגיעו רחמיו על אותו ואת
בנו וכו' אבל טעם המניעה ללמד אותנו מדת הרחמנות שלא נתאכזר ,כל האכזריות
מתפשט בנפש האדם כידוע" .עכ"ד.
הם הם הדברים ,ללמד אותנו רחמנות" ,שלא נתאכזר" .ומעתה נראה ,שרבי אליעזר
הקליר לא בא להקיש מרחמיו של הקב"ה על "אותו ואת בנו" ,לבקשת רחמים על
עצמנו .לא בא ר"א הקליר ,אלא לשבח צדקת תורת השם ,בבואה להחדיר ולהשריש
בנו את מדת הרחמים ,עד כדי כך ,שאף מעשה חיצוני הנראה כלפי חוץ כאכזרי ,אף
הוא לא ישכון בתוכנו ,או אף בחיצוניותנו .וזה אמנם שבח עצום על בוראנו ועל תורתנו
הקדושה .את זה שמדבר כך ,לא רק שאין משתקין .אדרבא ,אותו משבחין.
ודברי התרגום יונתן בן עוזיאל ,לא באו לנקוט "טעמא דקרא" .ודאי כי מדותיו של
הקב"ה "גזירות" הן ,כלשון המשנה .ואין הכוונה להראות את גודל רחמנותו של הקב"ה,
מכך שריחם על ה"אותו ועל בנו" .אלא מכך שדאג השי"ת להרחיק אותנו מכל שמץ של
"ניראות" אכזרית .בכך שדאג להשריש בנו את מדת הרחמנות ,על ידי כך שנתרחק מכל
מעשה ,שמצד חיצוניותו ,דומה כאילו ל"חוסר רגישות" רחמנית.
ללמדנו ,רחמנות מהי.
