Page 192 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 192

‫מרדכי‬  ‫‪Pg: 192 - 6-Front 21-11-17‬‬  ‫בצק‬

              ‫ברכת רהב‬

            ‫ושתי מצוות אלו מסורים לבית דין בלבד"‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי שהרמב"ם פסק‪ ,‬שהמצוה כוללת‬
            ‫רק את ספירת "שבע שבע"‪ ,‬ולא את ספירת ה"שנים"‪ .‬וזה שלא כדברי התו"כ הנ"ל‪,‬‬
‫וצ"ע‪6 .‬‬

            ‫ובהלכות תמידין ומוספין (פ"ז הלכה כב) פסק הרמב"ם‪" :‬מצות עשה לספור שבע‬
            ‫שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת ומצוה‬
            ‫למנות הימים עם השביעית שנאמר תספרו חמישים יום" וכו'‪ .‬הרי שבמנין של ספירת‬
            ‫העומר‪ ,‬פסק הרמב"ם שמצוה היא למנות הימים עם השבועות‪ .‬ואילו גבי ספירת יובל‬
            ‫כתב להדיא‪ ,‬שהמצוה כוללת רק את ה"שבע שבע"‪ ,‬ולא את שנות השבע‪ .‬וצ"ע‪ ,‬מאי‬
            ‫שנא ספירת העומר‪ ,‬שיש לספור גם את הימים פרט לשבועות‪ ,‬ואילו בספירת היובל‪ ,‬לא‬

                                                 ‫הזכיר הרמב"ם אלא את ה"שבע שבע" בלבד‪.‬‬

            ‫והנה‪ ,‬אילולי הריבוי בתורת כהנים‪ ,‬היה נראה דחלוקים המה השבועות והימים‬
            ‫בספירת העומר‪ ,‬מן השנים והשמיטות בספירת היובל‪ .‬ושורש הדבר הוא‪ ,‬ש"ספירת‬
            ‫העומר"‪ ,‬הוא דין של כל יום מימי הספירה‪ ,‬שה"יום" הוא ה"חפצא" של מצות הספירה‪,‬‬
            ‫וכמו כן אף ה"שבוע"‪ ,‬הוא חפצא של מצות הספירה [שבשניהם המצוה היא לספור‬
            ‫אותם‪ ,‬כחלק ממהות הדבר שמצותו בספירה]‪ ,‬ואמרו "מצוה למימני יומי ומצוה למימני‬

                                                            ‫שבועי"‪ ,‬כמדוקדק מלשון הכתוב‪.‬‬

            ‫ואילו גבי ספירת יובל‪ ,‬הספירה אינה אלא לדעת על פיה את שנת היובל‪ .‬ואע"פ‬
            ‫שמצוה "למנות"‪ ,‬אבל אינה אלא ספירה המצביעה על שנת היובל‪ .‬לכן‪ ,‬אין סופרים אלא‬
            ‫את אשר בהצטרפו למנין שנים שעברו‪ ,‬או שמיטות שעברו‪ ,‬יגיע היום של תחילת חלות‬
            ‫שנת היובל [היינו שנת החמישים]‪ .‬לכן‪ ,‬אין מצווים לספור אלא את השנים שעוברות‪,‬‬
            ‫כדי לדעת ולהגיע לשנת החמישים‪ .‬וכמו כן סופרים את השמיטות העוברות‪ ,‬כדי לדעת‬

                                                    ‫ולהגיע לשנה שלאחר השמיטה השביעית‪.‬‬

            ‫ומעתה נראה דיתכן עוד‪ ,‬שהרמב"ם למד פשט בדברי התו"כ‪ ,‬אחרת מכפי שנראה‬
            ‫אולי משאר ראשונים (יעו"ש בראב"ד ועוד)‪ .‬שהרי לשון התו"כ הוא "מנין שיספור לשני‬
            ‫שבוע"‪" ,‬מנין שיספור לשני יובל"‪ ,‬וס"ל לרבינו‪ ,‬שאין הכוונה לספירה של ה"שנים" יחד‬
            ‫עם ה"שמיטות"‪ ,‬אלא הכוונה היא‪ ,‬שטרם הגיעו לשמיטה‪ ,‬יספור את שנותיה אשר‬
            ‫בעברן מגיעה השמיטה‪ .‬וכמו כן ביובלות‪ ,‬יספור את השנים עד להגיע שנת השבע‪,‬‬
            ‫ועם תום ספירת שנותיהן של שבע השמיטות‪ ,‬תגיע שנת היובל [אבל אין הכוונה‬
            ‫שיחזור ויספור את השנים יחד עם השמיטות‪ .‬שאין סופרים כן אלא בספירת העומר‪,‬‬

                                                                ‫לא בספירת היובל‪ ,‬כמשנ"ת]‪.‬‬

            ‫ומדוקדקים דברי הרמב"ם בהלכות שמיטה‪ ,‬שכתב "מצות עשה לספור שנים שבע‬
   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196   197