Page 195 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 195
Pg: 195 - 7-Back 21-11-17
מרדכי הצק רהב ברכת
וההבדל מבואר מיניה וביה ,שכן בספירת העומר ,ימי הספירה ,מעשה הספירה,
וברכות הספירה ,הכל באותו יום ,שהוא החפצא של המצוה .ואילו גבי ספירת שבע
שמיטות של היובל ,הלא בימי מצות מעשה הספירה ,אין בהם מצד עצמם ,שום חפצא
של מצוה ,וכל מה שנאמר בהם הוא אך שבהסתיים שבע השמיטות ,תחול שנת היובל.
ואם כל מה שנאמר הוא היובל שיגיע בזמנו ,ודאי שכל זמן שלא ימנו את המנין כולו,
לא עשה ולא מידי.
ומכאן אולי ההבדל לענין הברכה .שבספירת העומר ,כל יום ,מצוה בפני עצמה היא,
ומברכין עליה .משא"כ גבי ספירת השמיטין ליובל ,כיון שמצוה זאת של ספירה ,אף
היא לא תתקיים אלא בהסתיים המנין כולו ,הרי לא שייך לעשות ברכה ,על מצוה שלא
תתקיים אלא לאחר זמן.
ומשה"ק על דברי הגרע"א ,האיך תתכן ספירה בלב ,על ידי בית דין ,אטו יחשבו
כן כל הדיינים בליבם .הנה מלבד שי"ל גם את ההיכי תימצי הזאת ,מלבד זאת ,הלא
ודאי ,שכשאמרו שאין מברכין על מצוה שבלב ,גם אם יעשנה בפיו ,אין מברכין [משום
שאפשר לעשותה בלב] ,כמש"כ הב"י הטעם שאין מברכין על ביטול חמץ ,משום
שהביטול ,בלב הוא .והלא ברור ,שאף אם יבטל את החמץ בפיו ,אין מברכין על ביטול
חמץ .וה"ה בנידון דידן ,גם אם יוציאו את הספירה בפיהם ,לא יברכו ,משום שעיקר
המצוה שייכא נמי בלב.
רציעת עבד כהן
ְו ִאיׁש ֶאל ִמ ְׁשַּפ ְחּתֹו ָּת ֻׁשבּו (כה ,י)
"לרבות את הנרצע" (רש"י)
בקידושין (כא ):אמרו ,שכהן אינו נרצע ,כיון שנעשה בעל מום ע"י הרציעה ,והתורה
אמרה (להלן פסוק מא) "ושב אל משפחתו" ,למוחזק שבמשפחתו הכשרים לעבודת
המקדש ,ואי יהיה בעל מום לא יוכל לשוב למוחזק שבמשפחתו .יעו"ש.
וצ"ב ,מהא דבזמן היתר ה"במות" בנוב וגבעון ,היו כל ישראל כשרים להקרבה [כמבואר
בזבחים (קיט ,):שאין דין כהונה נוהגת בבמה קטנה] ,וכי אז לא נהגה מצות רציעה בזמן
היתר במות .הלא כשרוצעו נעשה בעל מום ,ובעל מום פסול לעבודת הבמה (זבחים טו,).
