Page 199 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 199
Pg: 199 - 7-Back 21-11-17
מרדכי טצק רהב ברכת
והכתוב מעיד עליו ,כי רק ה"לשמוע בכל דברו" ,הוא הנותן לו כח ועצמה ,להיות
מ"גיבורי הכח ,העושים דברו".
איסור "כבישת" קרקע ביובל
ְו ָה ָאֶרץ ֹלא ִת ָּמ ֵכר ִל ְצ ִמ ֻתת (כה ,כג)
"והארץ לא תמכר (תורת כהנים) ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל
שלא יהיה הלוקח כובשה" (רש"י)
דקדק רש"י לומר שלאו זה ,שייך רק בלוקח ,וע"כ שהאיסור הוא "כבישת" הקרקע,
שאינה שייכת אלא בלוקח הכובשה ומונע את חזרתה למוכר [לא משום שהלאו נאמר
רק עליו ,אלא משום שה"כבושה" לא שייכא אלא בו].
אבל הרמב"ם (פי"א מהל' שמיטה ויובל ה"א) כתב" :ארץ ישראל המתחלקת לשבטים
אינה נמכרת לצמיתות ,שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות .ואם מכר לצמיתות ,שניהם
עוברין בלא תעשה ואין מעשיהן מועילין אלא תחזור השדה לבעליה ביובל" .ע"כ .הרי
להדיא ,ששניהם ,המוכר והלוקח ,עוברין .וע"כ שה"לאו" הוא עצם המכירה ,וודאי
שהמכירה נעשית על ידי תרווייהו ,לכן שניהם עוברין על לאו זה.
וצ"ב ,אמאי לא פירש נמי רש"י כן ,שה"לאו" הוא עצם המכירה ,וממילא שייכא הלאו
בתרווייהו .וע"כ דבהא גופא פליגי ,אם הלאו הוא עצם המכירה ,או אינו אלא הכבישה
בשעת היובל .ויש להבין ,מה הכריח כל חד מינייהו כשיטתו.
והנה אף על פי שה"יובל" אפקעתא דמלכא היא (ב"מ קט ,).אין בכך מניעה להיכי
תימצי של הלאו .שכן גם ב"יובל שני" משכחת לה במכירה מפורשת לעולם ,משום
שה"הפקעה" של היובל ,אינה מונעת את ה"לאו" שחל מחמת המכירה ,שמצד עצמה
חלה לעולם .אדרבא ,ה"אפקעתא דמלכא" באה להפקיע את מה שחל על ידי המכירה,
היינו ,שהמכירה חיילא לעולם ,והלא זהו גופו של הלאו.
כנראה ,שזהו יסוד דברי ההלכה שברמב"ם ,ומהאי טעמא הוא דפסק ששניהם עוברין
בשעת המכירה .וצ"ע שיטת רש"י ,אמאי ס"ל דלא משכח"ל עבירת לאו זה ד"לא תמכר
לצמיתות" ,אלא בשעת כבישת הקרקע ע"י הלוקח בהגיע היובל בלבד.
