Page 201 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 201

‫‪Pg: 201 - 7-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי רא‬  ‫רהב‬                         ‫ברכת‬

‫וכוונתו לכאורה צריכה גילוי וביאור‪ ,‬מה מפריע לעבירת הלאו של כבישת הקרקע‪,‬‬
‫הלא לפמש"נ אליבא דרש"י לא נאמר כלל איסור ב"מכירה"‪ ,‬באשר לפמש"נ‪ ,‬מעולם לא‬
‫נמכרה הקרקע לעולם‪ ,‬שכן זאת היא פעולתה של ה"אפקעתא דמלכא"‪ ,‬שהפקיעה את‬
‫"שנת היובל" ואילך מכלל מעשה המכירה‪ ,‬ולהכי אין האיסור אלא כבישת הקרקע‪ ,‬היינו‬
‫המניעה בפועל של חזרת הקרקע למוכר‪ ,‬ומדוע יפריע לכך ה"לא תגזול"‪ ,‬מדוע לא נימא‬
‫כדברי המנחת חינוך (סוף מצוה שלט)‪ ,‬שהלוקח עובר [אליבא דרש"י] בשני איסורים‪,‬‬

                                        ‫בלאו של "לא תמכר" ובלאו של לא תגזול‪.‬‬

‫אשר נראה בביאור קושייתו היא‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬מש"פ רש"י דכבישת הקרקע הוא‬
‫האיסור‪ ,‬צ"ע‪ ,‬הלא מה שנאמר בקרא הוא "לא תמכר לצמיתות"‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא שייך‬
‫איסורא אלא א"כ חייל עליה שם "מכירה לצמיתות"‪ .‬אשר לפי זה‪ ,‬כיון שהתבאר‬
‫דלשיטת רש"י ה"אפקעתא דמלכא" הפקיעה את עצם מעשה המכירה משנת היובל‬
‫ואילך‪ ,‬מדוע תכלל ה"כבישה" בכלל האיסור‪ ,‬הלא אין זאת "מכירה"‪ ,‬ואין עוברין אלא‬

                                 ‫אם כן חייל עלה שם של "תמכר לצמיתות"‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫וע"כ צריך לומר‪ ,‬דמכיון דכבישתו לא באה‪ ,‬עכ"פ לדעת הקונה‪ ,‬ככבישת גזילה‪ ,‬אלא‬
‫שהוא הקונה טוען שכבישתו כבישת בעלים היא‪ ,‬מחמת מעשה המכירה שנעשה‬
‫בשעתו לעולם‪ ,‬ולהכי חייל על כבישתו שם של כבישת הקרקע‪ ,‬ששלו היא‪ ,‬ע"י המכירה‬

                                                            ‫שנעשתה בשעתה‪.‬‬

‫על זה הוא שהקשה מרן הגרמ"ש זצוקללה"ה‪ ,‬שמאחר שכבישה זאת‪ ,‬כבישה של‬
‫גזל היא‪ ,‬אין זו אלא "כבישה" בעלמא‪ ,‬ולא שייך שיחול עליה אפילו לדעת הקונה‪ ,‬חלות‬
‫שם של כבישת קנינו שקנה בשעת מכירתם‪ ,‬משום שהקרקע של המוכר היא בפועל‬
‫ממש‪ ,‬כמשנ"ת‪ ,‬ולהכי לא יעבור אלא ב"לא תגזול" בלבד‪ .‬כ"נ לבאר בעה"י קושייתו של‬

                                                ‫מרן ה"משך חכמה" זצוקללה"ה‪.‬‬

‫והנראה בישוב שיטת רש"י‪ ,‬דהנה בפסוק שלפנינו נאמרו בעצם שני דברים‪ .‬נאמר‬
‫ה"לאו" של "לא תמכר לצמיתות"‪ ,‬ונאמר "כי לי כל הארץ"‪ ,‬ופירש"י‪" :‬אל ירע עיניך בה‬
‫שאינה שלך‪ ,‬כלומר‪ ,‬אל תנהג בו מדה של עין רעה בכיבושך אותו כי לי כל הארץ ונתתיה‬

       ‫למי שמכרה לך‪ ,‬מן היובל ואילך" [וזהו המקור של "אפקעתא דמלכא" ביובל]‪.‬‬

‫ויתכן‪ ,‬שיש נפקא מינה להלכה בהוספה זאת‪ ,‬באופן שהעין רעה המתבטאת‬
‫בכבישתו‪ ,‬אינה מסתמכת או נובעת מן הקניה שהיתה בשעתה [כי עתה היא של המוכר‪,‬‬
‫כאילו לא נעשה בה קנין או מכר מעולם]‪ .‬דלפי מה שציוה הכתוב ב"כי לי כל הארץ"‪,‬‬
‫נאמר ה"אל תרע בעיניך בה שאינה שלך"‪ ,‬על כל כבישה‪ ,‬גם אם הקרקע מוחלטת של‬

                 ‫חברו ה"מוכר"‪ ,‬וגם אם עובר הוא ב"כבישה" זאת על לאו דלא גזול‪.‬‬
   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206