Page 197 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 197

‫‪Pg: 197 - 7-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי זצק‬  ‫רהב‬                         ‫ברכת‬

‫היינו שהזכיר את הדבר הנקנה ["ממכר"]‪ ,‬ואילו בסיפא דקרא גבי קנין ["או קנה"]‪,‬‬
‫לא נתפרש מהו הדבר הנקנה‪ .‬כמו כן צ"ב‪ ,‬מאי שנא גבי מכירה דנקט קרא לשון רבים‬

                             ‫["תמכרו"]‪ ,‬ואילו גבי קנין נקט לשון יחיד ["או קנה"]‪.‬‬

‫עוד יש לבאר‪ ,‬אמאי הכא דאיירי בהונאת ממון [כדפירש"י הכא]‪ ,‬כתיב "אל תונו‬
‫איש את אחיו"‪ ,‬ואילו להלן (פסוק יז) דאיירי באונאת דברים [כדפירש"י התם]‪ ,‬כתיב‬
‫"ולא תונו איש את עמיתו"‪ .‬מאי שנא אונאת ממון דנקט "אחיו"‪ ,‬מהונאת דברים דנקט‬

                                                                ‫"עמיתו"‪ .‬וצ"ב‪.‬‬

‫אשר נראה בעה"י בביאור מקרא זה‪ ,‬דשתי אונאות הן‪ .‬האחת‪ ,‬מצד המוכר‪ .‬והשניה‪,‬‬
‫מצד הלוקח‪ .‬כשהמוכר מאנה ומפקיע את מחיר ממכרו‪ ,‬ה"אונאה" [היינו הרמאות]‪,‬‬
‫היא בחפצא של המכר‪ ,‬היינו ה"ממכר"‪ .‬וכאשר הלוקח הוא מאנה ומשלם פחות משוויו‬

  ‫של החפץ‪ ,‬אז האונאה [הרמאות] היא "בתשלומין"‪ ,‬היינו במעות של מחיר החפצא‪.‬‬

‫לכן ב"כי תמכרו"‪ ,‬היינו כאשר המוכר‪ ,‬הוא המאנה‪ ,‬האונאה היא ב"ממכר"‪ .‬אבל‬
‫כשה"קונה" הוא המאנה ["או קנה"]‪ ,‬אמנם המוכר התאנה‪ ,‬אבל האונאה אינה‬
‫ב"ממכר"‪ ,‬אלא בתשלומין או במיעוט המעות‪ .‬לכן לא שייך להדגיש "ממכר"‪ ,‬אלא אצל‬

                                                 ‫"וכי תמכרו"‪ ,‬לא אצל "או קנה"‪.‬‬

‫ואף נפקא מינה בדבר‪ ,‬שהרי אמר רבא (ב"מ נו‪" ):‬כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין‪,‬‬
‫אפילו בפחות מכדי הונאה חוזר"‪ .‬היינו שהמאנה [לא בשווי החפץ]‪ ,‬במדתו או במשקלו‪,‬‬
‫כמו בארכו ורחבו ועוביו (יעו' בפוסקים‪ :‬ברמב"ם פרק טו הל' א‪ ,‬שו"ע חו"מ סי' רלב ס"א‪ ,‬חינוך‬

     ‫מצוה שלז‪ ,‬ועוד)‪ .‬והלא זה שייך ל"כי ימכור"‪ ,‬שהאונאה היא במכר‪ ,‬לא ב"או קנה"‪.‬‬

‫ויתכן‪ ,‬כי יש בכך‪ ,‬גם סיבה לנקוט לשון רבים רק ב"וכי תמכרו"‪ .‬שהרי אם "רבים" הם‬
‫בעלי החפץ שנעשתה בו אונאה‪ ,‬בין באונאת "שיווי"‪ ,‬בין באונאת החפצא‪ ,‬כולם עוברים‬
‫על אותה אונאה‪ ,‬גם אם שיעורה פרוטה אחת‪ .‬ואילו ב"או קנה"‪ ,‬גם אם כולם שותפים‬

                     ‫במעות‪ ,‬אבל שותפותם ב"חפצא"‪ ,‬תחול רק לאחר חלות הקנין‪.‬‬

‫לכן נאמר כאן "או קנה"‪ ,‬לא "קניתם" וכיו"ב [יעו' במש"ח כאן‪ ,‬מש"כ נפ"מ לענין‬
‫קונה מן התגר והסרסור‪ .‬ואכמ"ל]‪ .‬שכן‪ ,‬גם אם נקנה החפץ לבעלי המעות [שהטילו‬

                          ‫כולם לכיס]‪ ,‬אבל את "מעשה הקנין" לא עשה אלא אחד‪.‬‬

‫מה עוד‪ ,‬שכשהאונאה מתבטאת ב"פחות משוויו" [אשר זו היא האונאה מצד הקונה]‪,‬‬
‫הרי לכאורה לא תיתכן העבירה על לאו ד"לא תונו"‪ ,‬אלא על ידי עושה מעשה המקח‪.‬‬
‫וצ"ע‪ ,‬אם ה"שליחות" תפעל בעבירה זאת‪ .‬כי ממנ"פ‪ ,‬אם נשלח במפורש לעשות את‬
   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202