Page 259 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 259

‫‪Pg: 259 - 9-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי טנר‬  ‫נשא‬                        ‫ברכת‬

‫ַוַּי ְקִריבּו ַהְּנ ִׂש ִאים ֵאת ֲח ֻנַּכת ַה ִּמְזֵּב ַח ְּביֹום ִה ָּמ ַׁשח ֹאתֹו ַוַּי ְקִריבּו ַהְּנ ִׂשי ִאם ֶאת ָקְרָּב ָנם‬
                                                        ‫ִל ְפ ֵני ַה ִּמְזֵּב ַח (ז‪ ,‬י)‬

‫"זאת חנכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל" וגו' (להלן ז‪ ,‬פד)‬

‫"רבי ישמעאל אומר מה תלמוד לומר מאת נשיאי ישראל‪ ,‬אלא מלמד‬
‫שנדבו מעצמן כולן שוה‪ ,‬ולא הקריב אחד מהם יותר על חבירו‪ ,‬שאילו‬
‫הקריב אחד מהן יותר על חבירו‪ ,‬לא היה אחד מהן דוחה את השבת‪,‬‬
‫אמר להם המקום אתם חלקתם כבוד אחד לחבירו‪ ,‬אני חולק להם‬

                                            ‫כבוד" (ילקוט שמעוני‪ ,‬רמז תשיז)‬

‫"דוחה שבת‪ ,‬דלפי שהקרבן שוה‪ ,‬דמי לקרבן ציבור ודוחה שבת" (זית‬

                                                                                ‫רענן‪ ,‬שם)‬

‫דברי רבי ישמעאל צריכים ביאור‪ .‬אם "נדבו בעצמן"‪ ,‬איך קרבנם דוחה שבת‪ .‬ומש"כ‬
‫ה"זית רענן"‪ ,‬שה"הקריבו שוה"‪" ,‬דימה" את קרבנם ל"קרבן ציבור" הדוחה שבת‪ ,‬ודאי‬
‫שזה זקוק לביאור‪ ,‬הכיצד הופך ה"קרבנן שוה"‪ ,‬לקרבן "ציבור"‪ .‬מה מועיל "דומה"‪,‬‬
‫לדחיית השבת‪ ,‬ובמה "דומה"‪ .‬וכמו כן צ"ב‪ ,‬במה התבטא ה"אני חולק לכם כבוד"‪ ,‬ומה‬

                                                     ‫היה ה"כבוד" כנגד ה"כבוד"‪.‬‬

‫אשר יראה בזה הוא‪ ,‬דיעויין בילק"ש הנ"ל קודם דברי רבי ישמעאל הנ"ל‪" :‬מה ת"ל‬
‫מאת נשיאי ישראל‪ ,‬אלא מלמד שהתנדבו מעצמן כולן שוה כארכן כן רחבן כן משקלן"‪.‬‬
‫ע"כ‪ .‬היינו‪ ,‬שכבר בשעת נדבתן‪ ,‬קרה כך‪ ,‬שעצם נדבתם היתה בנס גדול‪ ,‬כשכל אחד‬
‫מן הנשיאים הביא את נדבתו‪ ,‬בדיוק נמרץ כנדבת חבריו‪ ,‬במדה שווה של אורך רוחב‬

                                                                      ‫ומשקל‪.‬‬

‫ונראה‪ ,‬שזה עמד ביסוד שאלתו של רבי ישמעאל‪ ,‬מה הביא עליהם את הנס הזה‪,‬‬
‫ולאיזה צורך‪ .‬וצריך לומר‪ ,‬שכאשר נוכחו הנשיאים שכל אחד מהם יביא את קרבנו‬
‫ביומו‪ ,‬התעוררו לחשוש‪ ,‬שמא תביא נדבתם בעיות של בין אדם חבירו‪ ,‬שמא יפגע‬
‫האחד "מחופתו של חבירו"‪ ,‬שלא תביא נדבתם לידי קנאה‪ ,‬או עלבון‪ ,‬שלא יפגע כבודו‬
‫של האחד‪ ,‬על ידי קרבנו של חבירו‪ .‬בודאי הפילו תחינתם לשמים‪ ,‬שלא יכשלו "איש‬

                                                                       ‫באחיו"‪.‬‬

‫ותפילתם התקבלה‪ .‬נעשה הנס העצום‪" .‬קרבן כולם שווה"‪ .‬וכמובן‪ ,‬כך שלא נוצרה‬
‫כל סיבה למכשולות בין אדם לחבירו‪ .‬זהו שאמר להם המקום "אתם חלקתם כבוד אחד‬
‫לחבירו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬המקום כביכול‪ ,‬קיבל את תפילותיהם ומנע מהם את חששותיהם‪.‬‬
   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263   264