Page 338 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 338
Pg: 338 - 11-Back 21-11-17
מרדכי חוקת ברכת חלש
הא ודאי לא ניחא להו לבעלים .וי"ל כגון שהיה שותף אי נמי לא בעינן ניחותא דבעלים
רק ניחותא דעושה מלאכה".
הרי שהתוס' עצמם הסתפקו בספק זה ,אם גבי פסול מלאכה בפרת חטאת ,נאמר דין
"ניחא ליה" של בעל הפרה דוקא ,או שמא סגי ב"ניחא ליה" של עושה המלאכה.
אבל נראה ברור ,ששיטת הרמב"ם היא להדיא ,דלא בעינן "ניחא ליה" של בעל הפרה
דוקא .שכן יעויין ברמב"ם (פ"ז מהל' חובל ומזיק ה"ד)" :הכהנים שפגלו במקדש פטורין וכן
העושה מלאכה בפרת חטאת ובמי חטאת במזיד חייב לשלם בשוגג פטור".
והרי אי נימא דבעינן "ניחא ליה" של בעל הפרה דוקא ,לא יהיה שייך דין זה דהעושה
מלאכה בפרת חטאת שיהא חייב בדיני שמים ,אלא כשעושה המלאכה ,הינו שותף .וזה
הרי ודאי נסתר מסתימת דבריו של הרמב"ם .וע"כ דשיטת הרמב"ם ,שהעושה מלאכה
בפרת חטאת ,לעולם הוא חייב בדיני שמים ,אף שאינו בעל הפרה .וזה ברור.
מה עוד ,שהרי בטומאת אוכלין ,הדגיש הרמב"ם מפורש ,שההכשר אינו חל אלא
ברצון בעל האוכלין ,ומדוע לא הדגיש זאת גם גבי רצון של פסול מלאכה בפרה אדומה.
על כרחך מוכרח ומבואר מזה ,דשאני דין "ניחא ליה" של מכשירין בטומאת אוכלין
[דילפינן מ"כי יותן דומיא דכי יתן"] ,מדין "ניחא ליה" של פסול מלאכה בפרת חטאת
[דילפינן מ"עובד דומיא דעבד"].
שכן דין "רצון" בפרת חטאת ,אינו מחלקי הפסול של הפרת חטאת ,אלא אך תנאה
בעלמא ב"מלאכה" ,שאין המלאכה פוסלת אלא כשנעשתה ברצון .ולפיכך ,תלוי הדבר
ברצון עושה המלאכה .ואילו ב"מכשירין" של טומאת אוכלין ,דין ה"ניחא ליה" ,הינו חלק
מחלות ההכשר אוכלין ,ולפיכך לא שייך דין "ניחא ליה" אלא כשהוא "רצון בעלים" ,כפי
שפסק הרמב"ם.
והנה פסק הרמב"ם (פ"א מהל' פרה אדומה ה"ז)" :נעשית בה מלאכה מאליה או שעלה
עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה שנאמר אשר לא עובד בה שאם עובד בה לרצונו
ה"ז כמי שעבד בה" וכו' .ע"כ .הנה הא מיהת פשוט ,ש"לרצונו" זה על מלאכה שנעשית
מאליה ,ודאי שאינו אלא כשהוא רצונו של הבעלים .וזה פשוט וברור.
וטעם הדבר מתבאר טפי ,מהא דמשמע מלשונו של הרמב"ם ,ד"רצונו" בדבר שנעשה
מאליו" ,הרי זה כמי שעבד בה" .היינו שהרצון ,מיחל על המלאכה חלות שם של מלאכה
שנעשית במכוון על ידו .כן נראה בדיוק לשון הרמב"ם.
