Page 339 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 339
Pg: 339 - 11-Back 21-11-17
מרדכי טלש חוקת ברכת
ובודאי ,שלא יתכן שיהא בידו של כל אחד לעשות את המלאכה כנעשתה על ידו,
כמובן .ואע"פ שדין זה ד"לרצונו" ,ילפינן לה מהילפותא ד"אשר לא עובד וקרינן לא
עבד" ,אבל כיון שהרמב"ם הגדיר ,דהילפותא באה להחל על עצם המלאכה ,חלות שם
של מלאכה הנעשית במכוון ,ודאי שהגדרה זאת ,לא יתכן שתועיל אלא בבעלים.
ולכאורה ,כיון שהתבאר ,שאם אחר עשה מלאכה בפרת חטאת ,נמי פסלה ,וסגי
ברצונו של עושה המלאכה ,כדמוכח מהא שהעושה מלאכה בפרת חטאת של חבירו,
פוסל את הפרה .אם כן ,מאי שנא "רצון" זה של עושה המלאכה ,מרצון האחר על מלאכה
שנעשית מאליה.
ועל כרחך דה"ניחותא" ,בא על שני ענינים שונים .ניחותא ,לאשוויי את המלאכה
כנעשית על ידו ,וניחותא ,על מעשה המלאכה .ומובן מאד ,דעד כמה שנוגע הדבר
לאשוויי את המלאכה כנעשית על ידו ,בעינן את "רצון" הבעלים דוקא ,ואילו עד כמה
שנוגע הדבר ל"רצון" על מעשה המלאכה ,בעינן את רצון עושה המלאכה דוקא.
אלא דזה צ"ע ,מנלן שני דיני רצון אלו ,הלא בקרא נאמר רק "עבד" וקרינן "עובד",
דמזה ילפינן "עובד דומיא דעבד" ,א"כ אדרבא ,כיון שה"עובד" ,הכוונה היא ,ע"כ ,לרצון
בעלים ,כמ"ש ,אם כן מנלן דין רצון נוסף של בעל המלאכה.
אשר על כן נראה לומר בזה ,דכל מה שנאמר בהאי ילפותא ד"עובד דומיא דעבד",
אינו אלא דאינה פוסלת אלא מלאכה שנעשתה במכוון ,לא מלאכה שנעשתה מאליה,
כמש"נ "עבד" .והתחדש עוד ,שעל ידי רצון [בעלים כמובן] ,הו"ל מלאכה שנעשתה על
ידו ,לכן היא פוסלת ,כדילפינן זאת מ"עובד דומיא דעבד".
נמצא לפי זה ,דכשהמלאכה נעשתה על ידי אחר ,ודאי ,דמצד עצמה ,כבר לא הוי
"מלאכה הנעשית מאליה" ,שהרי במפורש נעשתה על ידי אדם .והא דבעינן ל"רצון",
הוא אך משום חידוש התורה ,דעל ידי רצון ,הו"ל נמי מלאכה שנעשתה על ידי אדם
[ואך שרצון זה ,כמובן ,לא סגי אלא כשהוא רצון בעלים].
ומש"כ התוס' הנ"ל ד"לא בעינן ניחותא דבעלים רק ניחותא דעושה מלאכה" ,צריך
לומר ,דאין הכוונה דבעינן עוד רצון וניחותא מיוחדת דעושה המלאכה ,אלא שבכל
עושה מלאכה ,כבר נכללת ה"ניחותא" שלו ,כמשנ"ת.
