Page 343 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 343
Pg: 343 - 11-Back 21-11-17
מרדכי גמש חוקת ברכת
מה שאין כן כאשר ה"קל וחומר" מלמד על התפרשות שם האיסור ,אין זה עונש מן
הדין ,שהרי הוו"ל מפורש ממש [שלא בא הק"ו ,אלא לגלות שהחמור ,אף הוא כאילו
נאמר בתורה ,בשם חלות איסורו] .נמצא ,שה"עונש" כבר בא על "מפורש" ,לא על "בא
מן הדין".
ומיושבת היטב עיקר ההערה ,מה הנפקא מינה מ"יראה לי" זה ,הלא לכאורה אינו
אלא ביאור או פירוש ,ומה שייך "יראה לי" לענין זה.
ולפמש"נ ,הלא נפקא מינה גדולה להלכה היא ,לענין עונשין ,אם לא יהיה בכלל "אין
עונשין מן הדין" .שכן אם אך כדרך ששתק ב"בתו" ו"בב"ח" ,הלא לפמשנ"ת" ,מפורש"
הוא ,ואין בכלל "אין עונשין מן הדין" אלא להכליל את בתו בכתוב ממש .וכמו"כ בישול
בב"ח ,בא ה"מן הדין" להכליל את אכילתו ,בכלל הכתוב ["בישולו"] ממש ,ונמצא העונש
בא על המפורש ,ולא על "מן הדין".
ונראה עוד נפ"מ לענין גילוח נזיר ,ו"טומאת מקדש" ,ששתי פרשיות אלו של [גילוח,
וקרבן] נאמרות רק בטומאה המפורשת בתורה.
ואשר לכן ,רק כשה"קל וחומר" אתא להכליל את החמור ,בכלל ה"מפורש" ב"קל",
הוו"ל בכלל "טומאה המפורשת בתורה" והנזיר מגלח ,וכמו כן חייבין על טומאת מקדש,
[אבל אילולי דהוו"ל כאילו מפורש בעצם הנאמר בתורה ,לא הוי בכלל "מפורש" ,ולא היו
"מגלחין עליה"] .ומיושב היטב לשונו של הרמב"ם.
והרי לן נפ"מ ברורה ,ל"יראה לי" זה .שמכיון שהחידוש אתא להכליל את ה"חמור"
ב"מפורש בתורה" ,רק לכן "יגלחו" על "מן הדין" זה [דנזיר] ,ויביאו קרבן על טומאת
מקדש ,כשנטמא ב"חמור" זה .ואי לאו חידושו של הרמב"ם ,לא הוו"ל בכלל "מפורש
בתורה" כמשנ"ת בעה"י.
ונראה עוד להביא ראיה לזה מלשונו של הרמב"ם ,דלכאורה אמאי הדגיש פעמיים
את "לפי שאסר בפירוש" ["את בת הבת" ,וכמו"כ "את בישולו] ,אמאי לא סגי כמש"כ
בכל קל וחומר "לפי שאסר" .אמאי ההדגשה ד"בפירוש" ,מה משמעות יש להדגשה
זאת.
ולפמשנ"ת ,הלא הם הם הדברים ממש ,שכן היא זאת הנפקא מינה ,אם לאחר ה"מן
הדין" הוו"ל רק כלימוד על המדובר "מן הקל אל הכבד" ,או שהוא זה לימוד על עצם
ה"מפורש" ,שה"נזיר" וה"מטמא מקדש" מביא על טומאה "מפורשת" דוקא .ומדוקדק
היטב לשון הרמב"ם.
