Page 340 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 340
Pg: 340 - 11-Front 21-11-17
מרדכי חוקת ברכת שמ
אבל התוספות בתירוצם הראשון ,הרי פליגי וס"ל במפורש ,דאף כשאחר עשה את
המלאכה ,בעינן רצון בעלים דוקא.
ויש לחקור ,האם אף התוס' סבירא להו כשיטת הרמב"ם ,דכל מאי דבעינן "רצון",
הוא אך כי היכי דתהוי מלאכה הנעשית על ידו ,והא דבעינן רצון בעלים גם כאשר אחר
עשה את מעשה המלאכה ,הוא אך כי היכי דתהיה זאת מלאכתו של בעל הפרה אדומה.
היינו ,דלפי שיטתם ,לא סגי בהא שהמלאכה נעשתה בידי אדם ,אלא בעינן לפסולא,
שהמלאכה נעשית בידי הבעלים .ולזה הוא דמהני ה"רצון" ,שהרי לכו"ע ה"רצון" מועיל
להחשיב את המלאכה כאילו עשאה [כמש"כ ברמב"ם] הבעלים [בעל ה"רצון"].
ואילו הרמב"ם ,איהו ס"ל ,דמש"נ בפסול מלאכה ,הוא רק שלא תהא "נעשית מאליה".
ולהכי ,אם עשה אחר את המלאכה ,שפיר פסלה את הפרה כמשנ"ת .ואך דס"ל להתוס',
דדין מסוים הוא ,דבעינן לפסולא ,לא רק את ה"מלאכה" ,אלא גם רצון בעלים ,דכך היא
גזירת הכתוב ,דללא "ניחותא דבעלים" לא נפסלת הפרה על ידי מלאכה.
ואולי שיטתם היא ,דגזירת הכתוב היא ,דאין מלאכה פוסלת אלא אם כן איכא רצון
בעלים .היינו דלשיטתם ,לא בא הרצון לאשוויי משהו בחפצא דהמלאכה [כשיטת
הרמב"ם] ,אלא דין בפני עצמו הוא ,וצע"ב.
ומעתה הרי זכינו בתירוץ נוסף ,לחלק ,לשיטת הרמב"ם ,בין ניחותא דהכשר אוכלין,
לבין ניחותא דפסול מלאכה בפרשת חטאת .שכן לפמשנ"ת ,הרי לשיטת הרמב"ם ,לא
נאמר דין רצון וניחותא דבעלים ,אלא כי היכי דליהוי מלאכה הנעשית על ידי אדם ,ולא
[כמש"כ כן להדיא] מלאכה הנעשית מאליה .אבל כשהמלאכה נעשית על ידי אחר ,הלא
כיון דודאי לא הוות מלאכה הנעשית מאליה ,אין בפסול זה דין רצון מצד עצמו.
מה שאין כן בהכשר אוכלין ,כיון שעל כרחך נאמר דין "רצון" ,הנצרך לפסולא מצד
עצמו ,בהא הוא דפסק ,שלא מהני הרצון ,אלא אם כן הוה רצון בעלים ,ולא מהני
להכשירא ,אם יהא זה רצון של נותן המים.
ומהשתא מה מאד מבוארת גם הסוגיא בדף כב הנ"ל ,משום דנראה ,דכל מאי דהשוו
בגמרא ניחותא דהכשר אוכלין ליאוש ,שאם מהני היאוש למפרע ,מהני נמי הניחותא
למפרע ,כל זה אמור רק ,אילו מה דבעינן ,הוא אך גזירת הכתוב ,שאין המשקין מכשירין
אלא בתנאי שבאו בניחותא .דהיינו שהמכשירין הם במשקין כשלעצמן ,ואין הניחותא
