Page 392 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 392
Pg: 392 - 13-Front 21-11-17
מרדכי סנחפ ברכת בצש
ובמק"א כתבנו תירוץ נוסף" :אנוס" ,הרי הוא "בר חיובא" ,שכן הא גופא שאתה קורהו
"אנוס" ,מורה על כך שהוא בר חיובא ,אלא שהוא "אנוס" .וז"פ .בד"א ,כשהמניעה היא
מחמת "דין" או "תנאי" וכיו"ב.
והרי הסיבה שמי שאין לו חוש ריח אינו מברך ,הוא רק מפני שאינו מריח ,ואין בידו
להריח ,לכן ס"ד שלא יוציא יד"ח את חבירו .וע"ז הוא דאמרינן שהוא "אנוס" ,משום
דדינא הכי הוא ,שאינו מברך אלא מי שמריח ונהנה מן הריח ,ואין זה אלא דין מדיני
ה"ברכה".
לא כן בתקיעת שופר ,הלא באמת אינו רק "דין" או "תנאי" ,אלא דלא שייכא ביה
עצם ה"קיום וה"מצוה" ,שהיא ה"שמיעה" גופא ,ובודאי שאינו נחשב "בר חיובא".
ודו"ק בזה.
ומרן הגרח"פ שיינברג זצוקללה"ה כתב ב"משמרת חיים" שלו" :דגבי תקיעת שופר
החיוב הוא שמיעת הקול שופר ,וכשאינו יכול לקיים המצוה ,ודאי דלא מיקרי בר חיובא.
משא"כ גבי ברכת הבשמים ,החיוב הוא הברכה ,והוא יכול לברך ,אלא דהמחייב של
הברכה ,הוא הריח ,והוא אינו מסוגל להריח ,אבל מ"מ כיון דהוא חיוב הברכה עצמה
ואותה הוא מסוגל לעשות ,לכן שפיר נחשב לבר חיובא".
"חציצה" בשופר
ּו ַב ֹח ֶדׁש ַהְּׁש ִבי ִעי ְּב ֶא ָחד ַל ֹח ֶדׁש ִמ ְקָרא ֹק ֶדׁש ִי ְהֶיה ָל ֶכם ָּכל ְמ ֶלא ֶכת ֲע ֹב ָדה ֹלא ַת ֲעׂשּו
יֹום ְּתרּו ָעה ִי ְהֶיה ָל ֶכם (כט ,א)
בשולחן ערוך אורח חיים (סי' תקפו סעיף יט)" :הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו
פסול" .ומקור הלכה זו הוא מדברי הריטב"א במסכת ראש השנה (כז ,):וזה לשונו שם:
"ציפהו זהב במקום הנחת הפה פסול ,פי' דהוי חציצה דבעינן שלא יהא דבר חוצץ כלום
בין השופר והתוקע ,ורמז לדבר אל חכך שופר .ומכאן שאם נפח בו מבחוץ ולא נתן פיו
בשופר לא יצא" וכו'.
והקשו האחרונים (עיין באבנ"ז או"ח סי' תלב) ,הלא ציפהו זהב שאני ,שיש בו חציצה,
