Page 394 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 394
Pg: 394 - 13-Back 21-11-17
מרדכי סנחפ ברכת דצש
שופר .אכתי ,אילו אך לא הוי זאת מין במינו ,היתה התקיעה פסולה מתורת "חציצה".
שכן ,על ידי החציצה ,נפקעת השייכות בין פיו לבין אותו חלק של שופר שבין הסדק
לקצהו הרחוק [וממילא דאף לא הוי כנוגע בו ,כמובן] .דשאני חציצה ,שאינה רק מונעת
מגע ,אלא שהיא תורה של הפקעת הקשר או השייכות בין שני צדדי החציצה.
לא כן חוסר מגע [אף במקום דבעינן למגע] ,שאינו אלא העדר של המגע [ואילו
בחציצה ,היא הפקעה של השייכות] .ורק מחמת דינא ד"מין במינו אינו חוצץ" ,שאין
בזה משום חציצה ,שוב אין מה שיפקיע את המגע שבין פיו לבין המציאות של השופר,
שגם אם נסדק ,אכתי "אחד" הוא ,בעצם מציאותו ולשאר דיני התורה.
ומהשתא נראה ,דאין הדברים אמורים אלא בשופר שנסדק ,שכאמור ,מאחר שאין
בו משום חציצה ,שוב הו"ל נגיעה ממש ,שכן "אחד" הוא בעצם מציאותו ולשאר דיני
התורה .לא כן בשופר שציפהו זהב ,גם אם אין בו משום חציצה [דכל שהוא לנאותו
אינו חוצץ] ,אבל ודאי שהזהב אינו הקרן של השופר ,ופשוט שאם אך אין במין במינו
משום מגע ,גם התוקע [כשפיו נוגע בשופר] אינו נחשב כנוגע בשופר .ואתיין היטב גם
הוכחתם של הראשונים להך דבעינן מגע בשופר ,וגם דברי הריטב"א להלן לענין שופר
שנסדק ,ודו"ק.
ברכת השופר [הפסק בין הברכה למצוה]
ּו ַב ֹח ֶדׁש ַהְּׁש ִבי ִעי ְּב ֶא ָחד ַל ֹח ֶדׁש ִמ ְקָרא ֹק ֶדׁש ִי ְהֶיה ָל ֶכם ָּכל ְמ ֶלא ֶכת ֲע ֹב ָדה ֹלא ַת ֲעׂשּו
יֹום ְּתרּו ָעה ִי ְהֶיה ָל ֶכם (כט ,א)
הנה שיטת רש"י (עירובין נ .ד"ה והרי מעשר) שאם נתערבו שני קרבנות ,אחד שיש
בו מצות סמיכה ותנופה ,ואחד שאין בו מצוה ,שלא יברך ,משום חשש הפסק ,שמא
קרבן זה שנוטל ראשון לסמוך ולהניף ,אינו מחויב בו ,והוי הפסק בין הברכה למצוה ,ולכן
יסמוך ויניף שניהם בלא לברך .יעויי"ש.
ולשיטתו צ"ע ,היאך אנו מברכים על מצות תקיעת שופר ,הלא הטעם שתוקעים
תשר"ת תש"ת ותר"ת ,הוא משום דמספקא לן מה היא תרועה" ,גנוחי גנח" או "ילולי
יליל" (ר"ה לג ,):ושמא לא מקיימים את המצוה בתשר"ת ,והוי הפסק בין הברכה לתקיעה
שיוצאים בה יד"ח.
