Page 399 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 399

‫‪Pg: 399 - 13-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי טצש‬  ‫תומט‬                        ‫ברכת‬

                        ‫נדר ושבועה‬

‫ִאיׁש ִּכי ִיּ ֹדר ֶנ ֶדר ַלה' אֹו ִהָּׁש ַבע ְׁש ֻב ָעה ֶל ְא ֹסר ִאָּסר ַעל ַנ ְפׁשֹו ֹלא ַי ֵחל ְּד ָברֹו ְּכ ָכל‬
                                                   ‫ַהּ ֹי ֵצא ִמִּפיו ַי ֲע ֶׂשה (ל‪ ,‬ג)‬

‫צ"ב‪ ,‬מדוע גבי נדר הוזכר שם ה' ["נדר לה'"]‪ ,‬ואילו גבי שבועה לא נאמר "שבועה‬
‫לה'"‪ ,‬אלא "שבועה" סתם‪ .‬מה פשר החילוק בזה בין נדר לשבועה [עי' בעובדא דריב"ל‬
‫שנשבע שלא יצא מגן עדן (כתובות עז‪ ,):‬ודו"ק בענין שאלה על נדר ועל שבועה‪ .‬וע"ע‬

                                                  ‫שו"ע ורמ"א יו"ד (סי' ר"ג ס"ג)]‪.‬‬

‫אשר נראה בעה"י בביאור הפסוק שלפנינו‪ ,‬שהרי נדרים‪ ,‬שייכו בנדרי הקדש‬
‫שכולן לה'‪ .‬כמו כן הנדרים עצמם‪ ,‬הלא "קונמות" נינהו‪ .‬ולא מיבעיא למ"ד "יש מעילה‬
‫בקונמות"‪ ,‬דכהקדש ממש נינהו‪ ,‬אלא אף למ"ד "אין מעילה בקונמות"‪ ,‬אבל הא מיהת‬

                           ‫ד"קונמות" נינהו‪ .‬וכל עיקרם ותוקפם‪ ,‬מן הקרבנות המה‪.‬‬

‫ויעויין בדברי הר"ן בשבועות‪ ,‬שנדר שלא בא על ידי התפסה‪ ,‬אינו אלא מדין "ידות"‪.‬‬
‫לכן לא שייכו "לה'"‪ ,‬אלא בנדרים‪ .‬לא בשבועות‪ ,‬שכל עיקרם‪ ,‬אינו אלא איסור לשקר‬
‫את שבועתו‪ .‬כמו כן לא מצינו שבועה חיובית‪ ,‬פרט לנשבעין לקיים את המצווה‪ ,‬ואף‬
‫זאת‪ ,‬אינו אלא‪" ,‬לזרוזי נפשיה"‪ .‬כומובן‪ ,‬דלא שייכא בשבועות לומר עלייהו "לה'" (ועי'‬

                                ‫בר"ן נדרים ט ע"א‪ ,‬על "כנדרי כשרים"‪" ,‬וכנדרי רשעים")‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬יש לדעת‪ ,‬דנדרים יוצרים איסור "חפצא"‪ .‬וכמובן דשייך לומר ד"לה'" נינהו‪,‬‬
‫שהרי האיסורים חלו בחפצא של הנדרים‪ .‬משא"כ בשבועות‪ ,‬שכל עיקרן‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינו‬

                                           ‫אלא שלא לשקר את השבועה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
                                      ‫‪‬‬

‫ומש"נ "לאסר אסר על נפשו"‪ ,‬הנה בנדרים (טו‪" ):‬והא משתעבד לה" וכו'‪ ,‬ובראשונים‬
‫שם‪ ,‬וכמו כן במתניתין (צ‪ ):‬ב"נטולה אני מן היהודים"‪ ,‬ובראשונים שם‪ ,‬שכשהנודר‬

                     ‫משועבד לאחרים‪ ,‬נדרו לא חייל מעיקרא [מדאורייתא מיהת]‪.‬‬

‫וידועה שיטת הרמב"ם (פי"א מנדרים)‪ ,‬שהמדיר חבירו מנכסיו רק המדיר לוקה‪,‬‬
‫לא המודר‪ .‬והר"ן (נדרים טו‪ ).‬פליג‪ ,‬וס"ל שהמדיר אינו לוקה‪ ,‬והמודר לוקה‪ ,‬יעוייש"ה‬
‫ראיותיו‪ .‬אלא שאף לשיטת הרמב"ם‪ ,‬נראה‪ ,‬דיליף ליה מ"דברו"‪ ,‬לא מ"לאסור איסר על‬

                                                                       ‫נפשו"‪.‬‬

‫ואף כשהוא "משועבד"‪ ,‬דומה שלא הוזכר המקור מן הפסוק "על נפשו"‪ .‬וצ"ע ממנ"פ‪,‬‬
   394   395   396   397   398   399   400   401   402   403   404