Page 389 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 389

‫‪Pg: 389 - 13-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי טפש‬  ‫סנחפ‬                         ‫ברכת‬

‫[וכל זה מבלי להכנס לשאלות של "כולל" או "מוסיף"‪ ,‬שכמובן גם הם סיבה מספקת‬
                                   ‫לחלות "שבת" על "חול המועד" או "יום טוב"]‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

                  ‫גדר מצות תקיעת שופר‬

‫ּו ַב ֹח ֶדׁש ַהְּׁש ִבי ִעי ְּב ֶא ָחד ַל ֹח ֶדׁש ִמ ְקָרא ֹק ֶדׁש ִי ְהֶיה ָל ֶכם ָּכל ְמ ֶלא ֶכת ֲע ֹב ָדה ֹלא ַת ֲעׂשּו‬
                                              ‫יֹום ְּתרּו ָעה ִי ְהֶיה ָל ֶכם (כט‪ ,‬א)‬

‫"שאלה הכ"ד‪ ,‬מה ההבדל בין לשמוע קול שופר ובין על תקיעת שופר‪.‬‬
‫התשובה‪ ,‬ההבדל ביניהם גדול מאד‪ .‬וזה שהמצוה המחוייבת אינה‬
‫התקיעה‪ ,‬אלא שמיעת התקיעה‪ ,‬והיוצא מזה‪ ,‬שאלו היתה המצוה‬
‫המחוייבת היא התקיעה‪ ,‬היה חייב כל אדם ואדם מן הזכרים לתקוע‪,‬‬
‫כמו שחייב כל אדם ואדם לישב בסוכה וליטול לולב‪ ,‬והשומע‪ ,‬שלא‬
‫תקע‪ ,‬לא היה יוצא ידי חובתו‪ ,‬והיה גם כן התוקע‪ ,‬שלא שמע‪ ,‬יוצא ידי‬
‫חובתו‪ ,‬כגון אם סתם אזניו תכלית הסתימה ותקע‪ ,‬היה יוצא‪ ,‬משום‬
‫שתקע‪ .‬ואין הדבר כן‪ ,‬אלא המצוה היא השמיעה‪ ,‬לא התקיעה‪ ,‬ואין אנו‬
‫תוקעין‪ ,‬אלא כדי לשמוע‪ ,‬כמו שהמצוה היא ישיבת הסוכה‪ ,‬לא עשייתה‪,‬‬
‫ואין אנו עושין‪ ,‬אלא כדי לישב‪ ,‬ולכן נברך לישב ולא נברך לעשות‪ ,‬ונברך‬
‫לשמוע קול שופר‪ ,‬ולא נברך על תקיעת שופר" (שו"ת הרמב"ם סי' קמב‪.‬‬

                                                       ‫וע"ע בריש הל' שופר‪ ,‬ובהלכה ג)‬

‫וצ"ע‪ ,‬אם כל עיקר התקיעה היא רק כ"הכשר מצוה" בעלמא‪ ,‬כמו עשיית הסוכה‪,‬‬
‫מדוע לא תועיל גם תקיעת עכו"ם‪ ,‬אשה וקטן‪ ,‬וכדקיימא לן (סוכה ח‪ ):‬דסוכת גנב"ך‬

                                                                       ‫כשירה‪.‬‬

‫וכמו כן‪ ,‬אמאי בעינן כוונת תוקע להוציא (ר"ה כט‪ ,).‬לכאורה‪ ,‬מה שייך להוציא "ידי‬
                                         ‫חובה"‪ ,‬בדבר שאינו אלא "הכשר מצוה"‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬ההבדל בין תקיעת בר חיובא‪ ,‬לבין תקיעה שאינה של בר חיובא‪ ,‬אינו רק בנוגע‬
‫ליציאה "ידי חובה" או לקיום מצות תקיעת שופר‪ .‬אלא ההבדל נאמר ב"חפצא" של‬
‫התקיעה‪ ,‬שתקיעת בר חיובא‪ ,‬היא זאת תקיעה‪ ,‬אשר ב"חפצא" שלה‪ ,‬יוצאים ידי חובה‪,‬‬
   384   385   386   387   388   389   390   391   392   393   394