Page 391 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 391

‫‪Pg: 391 - 13-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי אצש‬  ‫סנחפ‬                        ‫ברכת‬

‫מופקע ממצות שופר‪ .‬מה שאין כן‪ ,‬אין ִל ְמנּו ַע הריח‪ ,‬אף לא כל שהוא של גריעותא‬
                   ‫במצות ההבדלה‪ ,‬כיון שהוא בר חיובא ו"בר הכי"‪ ,‬בהבדלה עצמה‪.‬‬

‫ובנוסח נוסף‪ ,‬מבהיר‪ ,‬ואת"ל‪ ,‬תירוץ נוסף‪ :‬יש לעיין‪ ,‬בהא דנקטינן שאף ברכת הריח‬
‫היא ברכת המצוות‪ ,‬ולא ברכת הנהנין‪ ,‬האם הכוונה היא‪ ,‬להורדת המניעה‪ ,‬להוציא ידי‬
‫חובה‪ ,‬את מי שיאמר עליו "לא ליתהני ולא ליבריך"‪ .‬כלומר‪ ,‬שאין "ערבין" לו‪ ,‬וממילא‪,‬‬
‫אין מי שיצא ידי חובתו‪ ,‬יכול להוציא את מי שאינו ערב לו‪ .‬ולכך מועיל מה שברכת‬

                               ‫הריח‪ ,‬ברכת המצוות היא‪ ,‬וממילא הוא "ערב" עליו‪.‬‬

‫ולפ"ז‪ ,‬גם אם החפצא של המצוה‪ ,‬היא "ברכת הנהנין"‪ ,‬אבל כיון שלא שייך בה "לא‬
‫ליתהני ולא ליבריך"‪ ,‬לכן הוא מוציאו ידי חובה‪ ,‬מדין ערבות‪ ,‬כבשאר חובות של ברכת‬

                                                                      ‫המצוות‪.‬‬

‫או שמא‪ ,‬הא דנקטינן שברכת הריח היא ברכת המצוות‪ ,‬הוא זה‪ ,‬כדי לסלק את‬
‫הגריעותא של "לא ליתהני ולא ליבריך"‪ .‬וזאת‪ ,‬משום שחבירו‪ ,‬מחויב הוא בהבדלה‪.‬‬
‫ומכיון שברכת הריח‪ ,‬היא חלק מנוסח ההבדלה [כנראה משום שהבשמים וריחם‬
‫שייכים ל"נשמה יתירה" שבשבת‪ ,‬כמש"כ חז"ל והמפרשים]‪ ,‬היא היא הסיבה‪ ,‬שהיא‬

                                       ‫הופכת להיות "ברכת המצוות" מצד עצמה‪.‬‬

‫ונראה‪ ,‬דלא מיבעיא כדנימא שלעולם ברכת הנהנין היא‪ ,‬והא דנקטינן שהיא ברכת‬
‫המצוות‪ ,‬אינו אלא כי היכי דלא נימא "לא ליתהני" וכו'‪ ,‬ונוכל להוציאו ידי חובה‪ ,‬כי אז‬
‫בודאי תובן הסברא‪ ,‬לחלק בין ברכת הריח לתקיעת שופר‪ .‬שהרי כדי לברך‪ ,‬על מנת‬
‫לכללו במצות ההבדלה‪ ,‬מדוע לא יהיה מספיק‪ ,‬מה שחבירו מחויב בברכה זאת‪ ,‬ומדוע‬
‫לא תהא ערבותו על המוציאו ידי חובה [אטו משום הכי‪ ,‬הברכה לבטלה היא]‪ .‬הלא‬
‫חבירו "מחויב"‪ ,‬והוא חייב בחובת חבירו‪ ,‬כשאר ברכת הנהנין [אילולי הסברא ד"לא‬
‫ליתהני ולא ליבריך"]‪ .‬ושאני מחרש בתקיעת שופר‪ ,‬שהרי כל עיקרה של המצוה‪ ,‬לא‬

              ‫נאמרה למוציא ידי חובה [לא רק הברכה]‪ ,‬והחרש‪ ,‬אינו בר הכי‪ ,‬כמובן‪.‬‬

‫אלא אפילו כדנימא‪ ,‬שהנוסח הכולל את ברכת הריח‪ ,‬בכלל עצם מצות ההבדלה‪ ,‬הוא‬
‫זה הנותן חלות שם של "ברכת המצוות"‪ ,‬הלא גם לפי זה ברור‪ ,‬שהמוציא‪ ,‬כיון דהוא‬
‫מישך שייך במצוות ההבדלה‪ ,‬זה עצמו‪ ,‬עושהו ל"ערב" עבור חבירו‪ ,‬המחויב בהבדלה‪,‬‬
‫שבכללה ברכת הריח‪ .‬ואילו הנוגע לברכה עצמה‪ ,‬כבר התבאר‪ ,‬שעד כמה שהיא נוגעת‬
‫לנוסח ולחלק מההבדלה‪ ,‬ודאי שאף מי שאין לו חוש הריח‪ ,‬שייך בה‪ ,‬בפרט כדי "לערוב"‬

                                         ‫לחבירו‪ ,‬שיצא חובת ההבדלה‪ ,‬כמשנ"ת‪.‬‬
                                      ‫‪‬‬
   386   387   388   389   390   391   392   393   394   395   396