Page 476 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 476
Pg: 476 - 15-Front 21-11-17
מרדכי ואתחנן ברכת ועת
ואולי יתכן לומר ,דרמז לדבר שלא ישמע לאביו ,אע"פ שהעבירה שציוה האב לעשות
אינה אלא מדרבנן ,הוא מקרא זה שלפנינו .שהרי הדגישה תורה שמצות כאו"א היא
"כאשר ציוך ה' אלקיך" ,מכאן למדים ,שאם "ציוה" האו"א נגד "כאשר ציוך" וגו' ,אין
זאת חלות "כיבוד" ,וכאילו נעלמה המצוה הדוחה ,שודאי אסור לעשות את העבירה ,גם
אם היא דרבנן ,משום שסוכ"ס ,אינה בכלל "אשר ציוך" וגו'.
ומיושבת הקושיא .וביאור הדבר הוא ,שאע"פ שהעבירה עצמה מדרבנן היא ,אבל
כיון שהיא מונעת על ידי ה"לא תסור" דאורייתא ,שוב הרי לא הו"ל "כאשר ציוך".
ואילו כיבוד או"א ,רק ב"כאשר ציוך" נאמר [וצ"ע אם יתכן לומר שהפסוק הוא המקור,
והארכנו במק"א].
וע"ע בברכת מרדכי על כתובות (סימן מא) ,משנ"ש בענין "לא תסור" ו"ככל אשר
יורוך".
"ושמענו ועשינו"
ְו ַא ְּת ְּת ַדֵּבר ֵא ֵלינּו ֵאת ָּכל ֲא ֶׁשר ְי ַדֵּבר ה' ֱאֹל ֵקינּו ֵא ֶליָך ְו ָׁש ַמ ְענּו ְו ָע ִׂשינּו (ה ,כד)
וצ"ע ,דלישנא דקרא הכא "ושמענו ועשינו" ,הוא היפך מה שאמרו ישראל בפרשת
משפטים (שמות כד ,ז) "נעשה ונשמע".
והנה מקובל בשם מרנא הגר"א זיע"א ב"אדרת אליהו" (כעת לא מצאתי הדברים
במקורם) ,כי שתי "שמיעות" הן" .שמיעה" כדי לדעת מה נצטווינו ,ו"שמיעה" כהבנה
וכקבלה.
וי"ל ,ש"רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו" ,הוא הקדמת ה"עשייה" להבנה
ול"קבלה" .וזהו הסוד שהתגלה ב"נעשה ונשמע" ,שבפרשת מתן תורה .אבל מה שנאמר
כאן "ושמענו ועשינו" ,הכוונה היא לשמיעת האוזן ,כדי לדעת את ציווי הקב"ה ,וזה
כמובן היה לפי סדר של "ושמענו" ,לדעת מהו הציווי ,ואת ששמענו "עשינו" [בהקדמת
ה"נעשה" קודם ל"נשמע"] .כך דומני שיש להסביר את דברי הגר"א ז"ל ,כפי שראיתים
בשעתם ,בעה"י.
