Page 478 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 478

‫‪Pg: 478 - 15-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי‬  ‫ואתחנן‬                      ‫ברכת‬  ‫חעת‬

‫"יכוון בברכות פירוש המלות‪ ,‬כשיזכור השם יכוין פרוש קריאתו באדנות‬
‫שהוא אדון הכל‪ ,‬ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א היה הוה ויהיה‪ ,‬ובהזכירו‬
‫אלקים יכוון שהוא תקיף בעל היכולת ומעל הכוחות כולם" (שו"ע או"ח‬

                                                                                    ‫סי' ה)‬

‫ובביהגר"א שם‪" :‬ויכוון כו' טור והוציאו מדברי הר"י בס' היראה שכתב אצל פסוק‬
‫ראשון שבקר"ש ובכל אחד מב' השמות האמורים בפסוק ראשון יאריך עד שיחשוב‬
‫היה הוה ויהיה כו'‪ ,‬ואח"כ כתב ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פירוש קריאתו‬
‫שהוא אדון הכל‪ ,‬אבל משמע שם שא"צ לחשוב פירוש קריאתו רק בקרי"ש ששם ב'‬

 ‫השמות מורין על היה וכו'‪ ,‬וכן עיקר לפי עומק הדין כי בכל הולכין אחר הקריאה" וכו'‪.‬‬

‫היינו‪ ,‬שלפי דעת הגר"א [וכתב זאת גם בשם הר"י]‪ ,‬שונה הכוונה בשמות שבפסוק‬
‫ראשון בקר"ש משאר שמות‪ ,‬שבשאר שמות‪ ,‬יש לכוון את פירוש הקריאה‪ ,‬והיות‬
‫שקריאת השם היא "אדנות"‪ ,‬לא "הווה"‪ ,‬יש לכוון לפירוש ה"אדנות" שהוא אדון הכל‪.‬‬

‫מה שאין כן בשני השמות שבקרי"ש‪ ,‬שם יש לכוון את פירוש הנכתב‪ ,‬נוסף על‬
‫הכוונה של פירוש ה"נקרא"‪ .‬והיות שבקידושין (עא‪ ).‬נאמר‪" :‬אמר הקב"ה לא כשאני‬
‫נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא בא"ב"‪ ,‬היינו שלנכתב‪ ,‬יש גם את המכוון של‬
‫עצמו‪ ,‬נוסף למכוון של קריאתו‪ ,‬והמכוון הוא "היה הווה ויהיה"‪ ,‬לכן יש להוסיף כוונה‬

                                  ‫זאת גם באמירת פסוק ראשון של קריאת שמע‪.‬‬

‫אך צ"ב‪ ,‬מאי שנא השמות שבפסוק ראשון בקרי"ש‪ ,‬משאר שמות‪ ,‬הרי הך דלא‬
‫"כאשר אני נכתב אני נקרא"‪ ,‬נאמר בכל השמות‪ ,‬ומאי שנא שלא יצטרך לכוון שתי‬

                                                          ‫הכוונות בכל השמות‪.‬‬

‫ואשר יראה בזה הוא‪ ,‬דכשנאמר "לא כשאני נכתב אני נקרא"‪ ,‬פירוש הדבר‪ ,‬שכך היא‬
‫קריאתו של שם "הוויה"‪ ,‬ופשוט הוא שכוונת הקריאה היא "אדנות"‪ ,‬שהרי זהו פירושה‪,‬‬
‫ואך שכששם זה עצמו "נכתב"‪ ,‬אין לו אלא את פירוש כתיבתו‪ ,‬כשהוא נכתב הוא לא‬

                 ‫"נקרא"‪ ,‬ופירוש כתיבתו‪ ,‬הוא "היה הווה ויהיה"‪ ,‬וכך היא גם כוונתו‪.‬‬

‫לכן בשאר שמות‪ ,‬שזו היא קריאתם ב"אדנות"‪ ,‬לא יתכן לכוון בהם אלא "אדנות"‪,‬‬
‫כי זאת היא קריאתם‪ ,‬דכשאינם נכתבים אין להם אלא קריאתם (וכן כתב להדיא מרן הרב‬

                        ‫זצוקללה"ה בחידושי מרן רי"ז הלוי פ"ב מהלכות ע"ז ה"ז‪ ,‬עייש"ה)‪.‬‬

‫מה שאין כן בפסוק ראשון של קריאת שמע‪ ,‬הלא המדובר הוא בקריאת הפרשה‬
‫שבתורה‪ ,‬ובודאי שכשנכתב שם זה בתורה‪ ,‬הלא יש בו גם את ה"אני נקרא" וגם את‬

  ‫ה"אני נכתב"‪ ,‬ואין ספק שקיימים בשני שמות אלו שני הפירושים וגם שתי הכוונות‪.‬‬
   473   474   475   476   477   478   479   480   481   482   483