Page 504 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 504
מרדכי Pg: 504 - 16-Front 21-11-17 דקת
ברכת בקע
חלות שם "ארון" אלא כשהלוחות בתוכו ,וכן הוא שמו "ארון העדות" .כך גם עריכת
הלחם על השלחן ,כמש"נ במצות הקמתו "וערכת עליו" וגו'.
ואילו מש"א בספרי "מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד וכו' העומר חלה שתי
הלחם ולחם הפנים מנין ,ת"ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" ,בא לרבות לימוד
הלכות לחם הפנים ,עוד בהיותם במדבר ,לפני התחייבם בעיקר מצותם.
"בכל מאדך"
ּו ְל ָע ְבדֹו ְּב ָכל ְל ַב ְב ֶכם ּו ְב ָכל ַנ ְפ ְׁש ֶכם (יא ,יג)
בטעם החילוק בין פרשת ראשונה דכתיב בה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך",
לבין פרשה שניה שנאמר בה רק "בכל לבבכם ובכל נפשכם" ולא הוזכר "בכל מאדכם",
מבואר במדרש תנחומא (פרשת נח ,אות ג) שבפרשה ראשונה איירינן בתלמוד תורה,
ובפרשה שניה בקיום מצוות עסקינן ,ובא הכתוב "ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג
אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה ,לפי שיש בה צער גדול ונדוד שנה" ,עיי"ש בארוכה.
אכן ,לכאורה זה מבואר לפי הפירוש (במתני' ברכות נד ).ש"בכל מאדך" היינו "בכל
ממונך" .אולם לפי הפירוש השני שם ,ש"בכל מאדך" הכוונה "בכל מדה ומדה שהוא
מודד לך הוי מודה לו" ,אכתי צ"ב ,מדוע לא הוזכר ציווי זה בפרשת "והיה אם שמוע".
והנראה בעה"י ,דהנה בספרי כאן איתא ,דפרשה ראשונה נאמרה ליחיד ושניה לרבים,
וכמדוקדק בלשון הכתוב ,יעויי"ש .ודומה ,כי להודות בכל מדה ומדה שהקב"ה מודד,
עבודה גדולה היא ,המלאה הכרה ,אמונה ובטחון .כי כשמתעמקים בדרכי ההשגחה של
הקב"ה ,יש להגיע אל כל המסקנות ,כמו להודות על הרעה ל"ע כמו על הטובה ,ולהודות
בכל "מדה ומדה" .ובודאי עבודה קשה ,חשובה ומרוממת היא זאת.
אבל יחד עם זאת ,נראה ,כי אין זה שייך אלא כשנוגע הדבר ל"יחיד" ,היינו האדם
כשלעצמו .אבל אין זה שייך לאחרים ,בין יחידים בין ציבור ,משום שסוכ"ס הם אחרים,
וכלל בלתי ניתן לויכוח הוא ,שבשביל האחר יש לדרוש ולהפציר ולא לוותר על כל טוב.
ודו"ק.
