Page 507 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 507

‫‪Pg: 507 - 16-Back 21-11-17‬‬

‫מרדכי זקת‬  ‫בקע‬                         ‫ברכת‬

‫דדאגתו היא ל"תורה מה תהא עליה"‪ ,‬וע"ז הוא דאמר שיש הבדל בין "עושין" או "אינן‬
‫עושין רצונו של מקום"‪ ,‬ועוד יבואר בעה"י]‪ .‬וזה פלא‪ ,‬שהרי בסוגיין מפורש‪ ,‬שיוצאין‬

                                                ‫ידי"ח בפרק שחרית ופרק ביה"ע‪.‬‬

‫והנראה בזה הוא‪ ,‬דבקרא ד"לא ימיש"‪ ,‬תרתי הוא דנאמר בזה‪" ,‬דברים ככתבן" ‪-‬‬
‫המתייחס למשמעות הכתוב‪ .‬וכמו כן "תמיד"‪ ,‬המתייחס למשמעות ה"לא ימיש"‪ ,‬לאחר‬

                                                          ‫דינא ד"ואספת דגנך"‪.‬‬

‫המשמעות הפשוטה ד"לא ימיש ספר התורה הזה מפיך"‪ ,‬היא לא רק "התמדה"‪,‬‬
‫אלא "צמידות"‪ ,‬כפשוטו‪ ,‬שלא ינתק ספר התורה מפינו‪ .‬וזה אינו דין של "זמן" ואפילו‬
‫לא של התמדה‪ ,‬אלא פשוט‪ ,‬שלא יהיה פינו מנותק‪ ,‬אפילו כל שהוא‪ ,‬מספר התורה הזה‪.‬‬

‫על זה שאלו בגמרא‪ ,‬דאם הכוונה היא אמנם כך‪ ,‬ככתבן‪ ,‬הלא זה סותר את ה"ואספת‬
‫דגנך" וגו'‪ .‬ותירץ רבי ישמעאל‪ ,‬דאמנם בא ה"ואספת דגנך" וכו'‪ ,‬והתיר לנהוג מנהג‬
‫דרך ארץ‪ .‬נמצא דהפסוק "לא ימיש"‪ ,‬אינו מתכוין למשמעות הצמידות בפועל ממש‪,‬‬
‫ונשאר בו דין "תמיד"‪ ,‬שזהו הדין השני או המשמעות האחרת‪ ,‬הכלולה ב"לא ימיש"‪,‬‬
‫היינו כאילו נאמר "תמיד"‪ ,‬אשר לאור הנאמר והילפותות וההיתרים‪ ,‬ע"כ דהכי פירושא‪,‬‬

                                      ‫שיקיים תלמוד תורה במה שנקרא "תמיד"‪.‬‬

‫ובאה החקירה‪ ,‬אם הכוונה היא‪ ,‬בכל הזמן שאינו של "ואספת דגנך"‪ ,‬או שיש זמן‬
‫וקביעות‪ ,‬אשר חייל עליה חלות שם "תמיד"‪ ,‬או "לא ימיש"‪ .‬וזהו שאמרו ר"א ור"י בשם‬
‫רשב"י בסוגיין‪ ,‬דגם פרק בשחרית ופרק בין הערביים‪ ,‬אף הוא בכלל "תמיד" ו"לא ימיש"‪.‬‬

‫אבל אילולי הילפותא מ"ואספת דגנך"‪ ,‬נהי דמצד "תמיד"‪ ,‬הוה סגי בפרק שחרית‬
‫ופרק בין הערביים‪ ,‬אבל אכתי נאמר דין נוסף של "לא ימיש"‪ ,‬אשר אילולי הילפותא‬
‫הנ"ל‪ ,‬הכוונה היתה ל"לא ימיש" בפועל ממש‪ .‬ולהכי הוא דאסברן‪ ,‬דרק לאחר הילפותא‬
‫דרבי ישמעאל מ"ואספת" וגו'‪ ,‬ע"כ הכוונה ב"לא ימיש" הוא "תמיד"‪ ,‬וע"ז הוא דאתו‬

                                               ‫ר"א ור"י בשם רשב"י לאשמועינן‪.‬‬

‫ומעתה נראה עוד‪ ,‬דאף רשב"י לא פליג ארבי ישמעאל‪ ,‬אלא דהתורה צריכה גם‬
‫להיות "נעשית"‪ ,‬ואין זה שייך לשיטתיה‪ ,‬ע"י שיתוף ה"ואספת"‪ .‬וע"ז הוא דחידש‪,‬‬
‫דאמנם "ואספת דגנך" וגו' בא להתיר את הצורך ד"מנהג דרך ארץ"‪ ,‬אבל כשיעשו רצונו‬
‫של מקום‪ ,‬כשמלאכתו נעשית ע"י אחרים‪ ,‬שוב אין ה"ואספת" וגו' [באותם ימים] מנהג‬
‫דרך ארץ‪ ,‬כיון דאין צריכים לזה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬יעשו רצונו של מקום ומלאכתן תיעשה ע"י‬

                                                                       ‫אחרים‪.‬‬

‫והם הם שתי ההלכות ברמב"ם בפ"א ובפ"ג הנ"ל‪ .‬שבפ"א‪ ,‬איירי בקיום מצות ה"לא‬
   502   503   504   505   506   507   508   509   510   511   512