Page 505 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 505

‫‪Pg: 505 - 16-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי הקת‬  ‫בקע‬                          ‫ברכת‬

                 ‫"ואספת דגנך" ו"לא ימיש"‬

   ‫ְו ָנ ַת ִּתי ְמ ַטר ַאְר ְצ ֶכם ְּב ִעּתֹו יֹוֶרה ּו ַמ ְלקֹוׁש ְו ָא ַס ְפ ָּת ְד ָג ֶנָך ְו ִתי ֹר ְׁשָך ְוִי ְצ ָהֶרָך (יא‪ ,‬יד)‬

‫"ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל‪ ,‬לפי שנאמר לא ימיש ספר התורה הזה‬
‫מפיך‪ ,‬יכול דברים ככתבן‪ ,‬ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ‪,‬‬
‫דברי רבי ישמעאל‪ .‬רשב"י אומר‪ ,‬אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע‬
‫וכו' וקוצר וכו' ודש וכו' תורה מה תהא עליה‪ ,‬אלא בזמן שישראל עושין‬
‫רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים ובזמן שאין ישראל עושין‬
‫רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן‪ ,‬שנאמר ואספת דגנך ולא עוד‬

         ‫אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן‪ ,‬שנאמר" וכו' (ברכות לה‪):‬‬

‫ולכאורה יפלא‪ ,‬הלא רשב"י עצמו ס"ל במנחות (צט‪ ):‬דע"י פרק ק"ש‪ ,‬שחרית וערבית‪,‬‬
‫יצא ידי קיום ה"לא ימיש"‪ .‬ד"אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם‬
‫אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימיש" [הן אמת דיעויין בגליון הש"ס על אתר‬

                         ‫שהביא בשם הש"ך (יו"ד רמו סק"א) דגרס ר"ש בן יהוצדק]‪.‬‬

‫וביותר‪ ,‬הלא בתחילת הברייתא שאלו‪" ,‬יכול דברים ככתבן"‪ .‬ופלא‪ ,‬שהרי קמן‪ ,‬ר"א‬
‫ור"י ס"ל‪ ,‬דפרק בשחרית ופרק בערבית [ואפילו קרי"ש] זהו הקיום של ה"ככתבן" ד"לא‬

                ‫ימיש"‪ ,‬ואמאי איצטריך קרא ד"ואספת" וגו' לחדש "מנהג דרך ארץ"‪.‬‬

‫והנה פסק הרמב"ם (בפ"ג מהל' תלמוד תורה הל' ו‪-‬ז)‪" :‬מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו‬
‫כראוי ולהיות מוכתר בכתרה של תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים וכו' אלא עשה‬
‫תורתך קבע ומלאכתך עראי" וכו'‪ .‬וזה מורה להדיא‪ ,‬שה"תורתך קבע" וה"לא יסיח‬

                                          ‫דעתו"‪ ,‬הכל מכלל המצוה "כראוי" המה‪.‬‬

‫ולכאורה זה נסתר למש"כ הרמב"ם בפרק א מהלכות תלמוד תורה‪" :‬כל איש מישראל‬
‫חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין וכו' ואפילו וכו' חייב‬
‫לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה"‪ .‬הרי שמקיימים‬

                                            ‫את המצוה‪ ,‬עם קביעות ביום ובלילה‪.‬‬

‫שו"ר בשו"ע הרב (בקו"א) שעמד על כך‪ ,‬ומתוך זה בא לידי מסקנא‪ ,‬שהרמב"ם לא‬
‫פסק לא כר"א ולא כר"י בשם רשב"י‪ ,‬ולכן לא הוי "מצוה כראוי"‪ ,‬אלא כ"שלא יסיח‬
‫דעתו לדברים אחרים"‪ ,‬וכשיעשה "תלמודו קבע ומלאכתו עראי"‪ .‬ולזה כיוון גם בפ"א‪,‬‬
‫דלא כמשמעות לשונו‪ ,‬כאשר למדו שאר מפרשים‪ ,‬עיין בלח"מ הנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪ .‬כמו כן צ"ע‪,‬‬
   500   501   502   503   504   505   506   507   508   509   510