Page 509 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 509

‫‪Pg: 509 - 16-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי טקת‬  ‫בקע‬                          ‫ברכת‬

‫ונראה‪ ,‬ד"טלית נאה"‪ ,‬אף היא אינה ה"חפצא" של המצוה‪ .‬אלא החפצא של מצות‬
‫ציצית‪ ,‬היא ה"ציצית" בלבד‪ .‬ומה ששייך הידור בטלית‪ ,‬אינו אלא משום שהיא ההיכי‬
‫תימצי של "קיום המצוה"‪ .‬היינו‪ ,‬שהציצית שאינה מוטלת בבגד‪ ,‬אינה ולא כלום‪ ,‬כמ"ש‬
‫הטור (בריש סימן כד) ש"הציצית אין בה משום קדושה"‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שרק כשהיא‬
‫תלויה בבגד‪ ,‬יש בהן בשתיהן‪ ,‬קיומה של המצוה‪ .‬לפיכך מהדרין את הטלית‪ ,‬משום‬
‫שעל ידי כך מהדרין את המצוה‪ .‬כלומר‪ ,‬הטלית‪ ,‬גם עושה את הציצית המוטלת בה‪,‬‬

                                                                     ‫ל"מצוה"‪.‬‬

‫מה שאין כן ב"מזוזה"‪ ,‬שהמזוזה עצמה היא חפצא של מצוה‪ ,‬גם כשאינה קבועה‬
‫ב"ביתך" או "בשעריך"‪ .‬אין ה"בית" אלא "מחויב" במזוזה‪ ,‬אבל ה"מזוזה"‪ ,‬היא היא‬

                                                            ‫החפצא של המצוה‪.‬‬

‫לפיכך‪ ,‬את המזוזה "מהדרין"‪ ,‬ואילו הבית לכשלעצמו‪ ,‬אף כשהמזוזה תלויה בו‪ ,‬אינו‬
‫אלא ממלא חובתו‪ ,‬לא "עושה" את החפצא של המצוה‪ .‬כי כאמור‪ ,‬רק ה"מזוזה" עצמה‪,‬‬

               ‫היא החפצא של המצוה‪ ,‬ורק אותה יש להדר‪ ,‬גם כשהיא תלויה בבית‪.‬‬

‫וב"ברכת מרדכי" על ספר "משמרת חיים" (עניני ציצית אות ה)‪ ,‬ביארנו עוד בעה"י‪,‬‬
‫דהא שיש לנאות את הטלית‪ ,‬אינו דין ב"טלית" לכשלעצמה‪ ,‬אלא שע"י כך מתנאה‬
‫ה"ציצית"‪ .‬כלומר‪ ,‬שדין "הידור" נאמר בציצית‪ ,‬ולא בכסות‪ .‬וכ"ז כמובן לא שייך במזוזה‪,‬‬

                           ‫כיון שההידור בבית‪ ,‬אינו מוסיף מאומה‪ ,‬במזוזה עצמה‪.‬‬

‫עוד כתבנו דיתכן‪ ,‬דמה שיש להדר ב"כסות"‪ ,‬נאמר דוקא בהיכי תימצי שאין הכסות‬
‫כולה קיימת‪ ,‬אלא אך בשביל הציצית‪ ,‬כמו ד' כנפות דידן‪ ,‬ולכן שייך להדר אף את הבגד‪.‬‬
‫ולא בגוונא שהוא מטיל ציצית בבגד‪ ,‬כשהוא לובשו מצד עצמו‪ .‬והרי במזוזה‪ ,‬אין הבית‬

                                             ‫קיים בשביל המזוזה‪ .‬ודו"ק בכל זה‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

          ‫פרשה ראשונה ליחיד ופרשה שניה לרבים‬

                                  ‫ּו ְכ ַת ְב ָּתם ַעל ְמזּוזֹות ֵּבי ֶתָך ּו ִב ְׁש ָעֶריָך (יא‪ ,‬כ)‬

‫בספרי כאן איתא‪ ,‬דפרשה ראשונה נאמרה ליחיד‪ ,‬ושניה לרבים‪ ,‬וכמו שמדויק‬
              ‫מלשונות הכתוב שנאמרו בלשון רבים‪" ,‬והיה אם שמוע תשמעו"‪ ,‬וכו'‪.‬‬

‫אכן צ"ב‪ ,‬שחלק מן הלשונות נכתבו בלשון יחיד‪ ,‬כגון "ואספת דגנך"‪" ,‬בשדך לבהמתך‬
   504   505   506   507   508   509   510   511   512   513   514