Page 565 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 565

‫‪Pg: 565 - 18-Front 21-11-17‬‬

‫תקסה‬  ‫מרדכי‬  ‫אצת יכ‬                       ‫ברכת‬

‫יוכל לבכר"‪ .‬אלא שחזר והקשה‪ ,‬דאם משום מתנה הוא‪ ,‬היכי חיילא המתנה ללא דרכי‬
‫הקנינים‪ ,‬והרי לא מצינו שיועיל כן מדאורייתא‪ ,‬רק מדרבנן‪ ,‬ושוב קשה על יעקב אבינו‬

                                                                        ‫כהנ"ל‪.‬‬

‫וכתב ליישב‪" :‬אלא קודם מתן תורה שאני ונתנה תורה ונתחדשה הלכה‪ ,‬והכי נמי‬
‫מסתברא דאי לא תימא הכי יעקב גופיה במאי קניה לבכורה דעשו‪ ,‬דבר שלא בא לעולם‬
‫הוא‪ ,‬ועוד הא קמ"ל וכו'‪ ,‬אלא מאי אית לך למימר קודם מתן תורה שאני הכי נמי קודם‬

                                                    ‫מתן תורה שאני" וכו'‪ .‬עכ"ד‪.‬‬

‫וזה פלא‪ ,‬הלא ה"שכם אחד"‪ ,‬היינו שני החלקים‪ ,‬בחלוקת הארץ איירינן‪ ,‬ואטו שייכא‬
‫קבלת חלק בחלוקת הארץ שלא דרך ירושה‪ .‬הלא את ארץ ישראל מקבלים ע"י כיבוש‬
‫וחילוק‪ ,‬והדור הבא‪ ,‬רק דרך ירושה מקבל הוא את חלקו בארץ ישראל‪ ,‬אטו שייכו בזה‬
‫מתנות פרטיות‪ .‬והא דמפורש בקרא דמהניא ההנחלה דיעקב אבינו‪ ,‬על כרחך דמתורת‬
‫ירושה הוא‪ ,‬וכדינא דרבי יוחנן בן ברוקה דבידו לרבות לאחד ולהמעיט לאחר‪ ,‬אבל‬
‫מתורת מתנה ודאי דלא הוה‪ .‬ואם כן חזרה קושיא לדוכתא‪ ,‬ואף דברי ה"יד רמה" נפלאו‬

               ‫המה‪ ,‬סוכ"ס צע"ג‪ ,‬האיך יעבור יעקב אבינו על הלאו ד"לא יוכל לבכר"‪.‬‬

‫ויש להדגיש‪ ,‬שהפלא הוא גם כדנימא ד"לא יוכל לבכר"‪ ,‬אינו איסור‪ ,‬אלא פשוט‬
‫"הודעה" על חוסר יכולת לבכר‪ ,‬כי אין הדבר בידו של המבכר‪ .‬וכבר נחלקו בזה הרמב"ם‬
‫(בסה"מ)‪ ,‬שהשמיט מלהביא את הלאו הזה במנין הלאוין‪ ,‬ואילו הרמב"ן השיג עליו‬
‫(בהשגה יב) שלדעתו‪ ,‬אין לשון הלאו ["לא יוכל"] מורה על חוסר יכולת‪ ,‬אלא על איסור‬

                                                                          ‫לאו‪.‬‬

‫אדרבא‪ ,‬לדעת הרמב"ם תיקשי טפי‪ ,‬שכן אם "חוסר יכולת" היא‪ ,‬היינו שזה טיבה‬
‫וטבעה של בכורה‪ ,‬שאינה ניתנת ל"ביכורת" והעברה‪ ,‬א"כ מה לי קודם מתן תורה או‬

                  ‫לאחר מתן תורה‪ ,‬הלא הבכורה אחת היא‪ ,‬ואיך יתכן "לבכר" אותה‪.‬‬

‫אשר נראה בזה‪ ,‬על פי מה שיש לעיין בהא דשנינו ד"האומר פלוני בני לא ירש‬
‫עם אחיו לא אמר ולא כלום"‪ ,‬וכדקתני טעמא "מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה"‪.‬‬

               ‫דלכאורה קשה‪ ,‬מאי שנא מרבה לאחד וממעט לשני‪ ,‬שדבריו קיימים‪.‬‬

‫וע"כ פשוט‪ ,‬דדברי רבי יוחנן בן ברוקה‪ ,‬נאמרו רק ב"ראויין ליורשו"‪ ,‬כמפורש‬
‫במתניתין (קט‪ ,):‬וע"ז נאמרה ההלכה שאם ריבה לאחד ומיעט לשני דבריו קיימים‪ ,‬ואין‬
‫בכך משום "מתנה על מה שכתוב בתורה"‪ ,‬משום שדבריו קיימים‪ .‬מה שאין כן בהפקיע‬
‫ירושה מן המגיע לו‪ ,‬כלומר "היורש"‪ ,‬זהו בהחלט נגד הכתוב בתורה‪ ,‬והמתנה עמש"כ‬

                                                      ‫בתורה לא אמר ולא כלום‪.‬‬
   560   561   562   563   564   565   566   567   568   569   570