Page 569 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 569

‫‪Pg: 569 - 18-Front 21-11-17‬‬

‫תקסט‬  ‫מרדכי‬  ‫אצת יכ‬                       ‫ברכת‬

‫והנה בנדרים (לח‪ ):‬תנן‪" ,‬המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו‪ ,‬עומד אבל לא יושב‪,‬‬
‫ומרפאו רפואת נפש‪ ,‬אבל לא רפואת ממון"‪ .‬ובפיהמ"ש להרמב"ם‪" :‬ואין זה אסור לחולה‬
‫עצמו לפי שהוא מצוה‪ ,‬ר"ל חיוב הרופא מן התורה לרפאות חולי ישראל‪ ,‬וזהו נכלל בפי'‬
‫מ"ש הפסוק (דברים כב) והשבותו לו לרפאות את גופו‪ ,‬שהוא כשרואה אותו מסוכן ויכול‬

                                   ‫להצילו או בגופו או בממונו או בחכמתו"‪ .‬עכ"ד‪.‬‬

‫ודברי הרמב"ם צריכים עיון‪ ,‬אי מקרא הכא "והשבות לו" ילפינן שחיוב הרופא לרפאות‬
‫חולי ישראל‪ ,‬למאי בעינן ילפותא ד"ורפא ירפא" (שמות כא‪ ,‬יט)‪ ,‬דדרשינן מיניה (ב"ק פה‪).‬‬
‫"מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות"‪ .‬וביותר ייפלא‪ ,‬שבגמ' דרשו שניתנה "רשות"‬
‫לרופא לרפאות‪ ,‬ואילו הרמב"ם למד מקרא הכא שהוא "חיוב" על הרופא לרפאות חולי‬

                                                        ‫ישראל‪ .‬ומה"ת ליה הכי‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬הנראה בעה"י ביישוב דברי הרמב"ם‪ ,‬שהלא אילו לא ניתנה לו לרופא הרשות‬
‫לרפאות‪ ,‬ודאי שלא היתה ה"רפואה"‪ ,‬בכלל חובת "והשבות לו"‪ .‬אבל לאחר שניתנה‬
‫לו לרופא הרשות לרפאות‪ ,‬ודאי שרשות זאת לרפא‪ ,‬מכלילתהו בכלל ה"חיוב" של‬

                                                                 ‫"והשבות לו"‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬אמנם הלשון בגמ' היא "שניתנה רשות"‪ ,‬שמזה לכאורה משמע שאינה חובה‪,‬‬
‫ואילו בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה‪ ,‬מפורש שהיא חובה מכח "והשבות לו"‪ ,‬נראה‬

         ‫פשוט כמ"ש‪ ,‬שה"רשות" מוסבת על הרפואה‪ ,‬ואך שממילא הוא גם "חייב"‪.‬‬

‫ומה שלא אמרו בגמ' לשון "חיוב"‪ ,‬משום שהחיוב קיים רק כשהוא "רואה אותו‬
‫מסוכן"‪ ,‬כלומר שאמנם גופו בסכנה‪ ,‬ואז מצווים על "והשבות לו"‪ .‬משא"כ אם לא באה‬
‫הרפואה אלא להקל מכאוב כל שהוא‪ ,‬או הרגשה שאינה נוחה‪ .‬אם באופן שבלא"ה ישוב‬
‫לאיתנו‪ ,‬אם כשרפואתו לא תרפאהו‪ ,‬אלא אך תקל מעליו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬אינו בכלל חובת‬

         ‫"והשבות לו"‪ .‬וכן נראה מלשון הרמב"ם‪ .‬לאופנים אלו‪ ,‬באה "הרשות לרפא"‪.‬‬

‫אמנם מש"א שלאחר שנתנה לרופא הרשות לרפאות‪ ,‬שוב הרי הוא גם בכלל חובת‬
‫ה"והשבות לו"‪ ,‬יתכן‪ ,‬שאין הדברים אמורים אלא כשאין ספקות של אחרים‪ ,‬ברפואתו‬
‫של הרופא‪ .‬מה שאין כן‪ ,‬כשרק הרופא בטוח ברפואתו ואילו האחרים מפקפקים בכך‪,‬‬
‫נהי דבכהאי גוונא ניתנה לו לרופא הרשות לרפאות‪ ,‬היינו שמותר לסמוך על רפואתו‪,‬‬
‫אבל צ"ע אם יהיה הרופא בכלל חובת ה"והשבות לו" על סמך הרשות שניתנה לו בלבד‪,‬‬

                                          ‫כיון שהאחרים מסופקים בדרך רפואתו‪.‬‬

‫והרי לנו‪ ,‬יישוב נוסף‪ ,‬לעיקר הקושיא‪ ,‬דהא בעינן לקרא ד"ורפא ירפא" למילף שניתנה‬
                   ‫לרופא "רשות" לרפאות‪ ,‬גם כאשר אין חובת "והשבות לו"‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬
   564   565   566   567   568   569   570   571   572   573   574