Page 607 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 607
Pg: 607 - 19-Back 21-11-17
בואת יכ מרדכי זרת ברכת
והקשו התוס' שם (ד"ה אלא) ,דבחולין (קה ):מוכח להיפך ,דבדבר המנוי והמדוד אין
רשות למזיקין ליטול מזה ולהזיק ,ורק בדבר שאינו מנוי ומדוד יכולים להזיק .ותירצו,
דכיון שאין הברכה שרויה בדבר המנוי והמדוד ,נמצא שאין בו דבר הפקר ,וכולו שייך
לבעליו ,ולכך אין למזיקין רשות ליגע בו ,משא"כ בדבר הסמוי שיש בו ברכה ומתרבה,
מה שנתרבה הרי הוא כהפקר ,ובו יכולים המזיקין לבוא ולהזיק .עכת"ד ,יעויי"ש.
אכן צ"ב ,מש"כ "ומה שמתרבה בשביל הברכה ,אית להו רשות למישקל בסמוי,
דהיינו כמו הפקר" [כלשונם] ,למה יהיה כהפקר ,הלא נתרבה ברשותו ,וקי"ל (ב"מ יא).
"חצרו של אדם קונה לו" .וצ"ע.
והכוונה בדברי התוס' היא ,כנראה ,שיש להם למזיקין רשות להזיק ,את מה שהגיע
לו בגלל הברכה .כלומר ,שלא היה שלו מעיקר הדין אלא שהתברך ,וזה הנקרא "הפקר",
כלומר ,כדבר שזכה בו מן ההפקר .אך ברור ,שגם מה שזכה מן ההפקר ,אין להם רשות
להזיק ,כי הזוכה הוא בעלים גמור .לא נאמרו הדברים אלא במה שנתברך מאליו ,ללא
מעשה זכייה ,כמשנ"ת.
הלוואה לנכרי ברבית
ִי ְפ ַּתח ה' ְלָך ֶאת אֹו ָצרֹו ַהּטֹוב וגו' ְו ִה ְלִוי ָת ּגֹוִים ַרִּבים ְו ַא ָּתה ֹלא ִת ְלֶוה (כח ,יב)
הנה בב"מ (ע ):אסרו חכמים להלוות לנכרי בריבית .וכבר תמהו ,מקרא מפורש לעיל
(כג ,כא) "לנכרי תשיך" ,ואין כח ביד חכמים לאסור דבר המפורש בתורה להיתר (עי' ט"ז
או"ח סי' תקפח סק"ה).
והיה אפש"ל ,דהא דקרא ד"לנכרי תשיך" אינו "ציווי" להלוות לנכרי בריבית ,אלא דין
הוא ,שאם הלוה לו צריך ליקח ממנו ריבית .אשר לכן ,יש כח ביד חכמים לאסור ,שלא
ילוה לו כלל ,וממילא לא יטול ממנו ריבית.
איברא ,דהא בקרא דידן נאמר בלשון ציווי "והלוית גויים רבים" ,וע"כ צורת ההלוואה
היא כמו שנאמר לעיל "לנכרי תשיך" ,היינו הלוואה בריבית גמורה .והדרא קושיא
לדוכתא ,היאך אסרו זאת חכמים ,אע"פ שדבר זה מפורש בתורה להיתר.
אכן ,המעיין בדברי הט"ז (שם) יווכח ,שלא ה"היתר המפורש" ,הוא המונע גזירת
חז"ל ,אלא "עקירת דבר מן התורה" ,היא זאת המונעת את גזירת חז"ל.
