Page 609 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 609
Pg: 609 - 20-Front 21-11-17
בואת יכ מרדכי טרת ברכת
שינוי נוסף ,שבסיום פרשת הקללות שבחומש ויקרא ,נאמרו דברי נחמה" :ואף גם 2
זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני
ה' אלקיהם :וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים shiurim_VOL 2
להיות להם לאלקים אני השם" (ויקרא כו ,מד-מה) .וצ"ב ,מדוע כאן בפרשתינו ,לא הוזכרו
דברי הנחמה.
עוד איתא בגמ' (ב"ב פח" ,):אמר רבי ,בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר
ודם ,הקב"ה ברך את ישראל בעשרים ושתים ,וקללם בשמונה וכו' ,ואילו משה רבינו
ברכם בשמונה ,וקללם בעשרים ושתים" .וזה פלא עצום ,היתכן שמשה רבינו" ,רעיא
מהימנא" ,יוסיף קללות מדיליה על מה ששמע מפי הגבורה ,ומאידך ימעט בברכות
שנתברכו .האמנם ניתן להבין זאת ,כפשוטו.
[ובאמת להלן (פסוק כג) מצינו לכאורה איפכא ,דכתיב "והיו שמיך אשר על ראשך
נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל" ,ופירש"י" :הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד.
וגם כן בקללה זו הקל ,שבראשונות הוא אומר (ויקרא כו ,יט) את שמיכם כברזל ואת
ארצכם כנחושה ,שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ,ומתוך כך יהא חורב
בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע ,והיא מרקבת פירותיה ,וכאן הוא אומר
שמיך נחשת וארצך ברזל ,שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר ,מכל מקום לא
יהיה חורב של אבדן בעולם ,והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע ,ואין הפרות
מרקיבין" וכו' ,עייש"ב .ולכאורה זו סתירה לדברי רבי בב"ב הנ"ל .ועי' במגילה (לא ):ד"אין
מפסיקין בקללות" ,לא שנו אלא קללות שבתו"כ (פרשת בחוקתי) ,אבל קללות שבמשנה
תורה ,פוסק .ומבואר ,שהקללות שאמר מרע"ה קלות טפי ,וצ"ע].
ומתורתו של המהרש"א (ב"ב שם ,ד"ה ואר"ל וכו') למדנו ,דלהכי אתו הקללות שבמשנה
תורה בלשון יחיד ,משום דהם מכוונים לבית שני ,ובאותה שעה "יחידין" הוו ,שהרי
עלו מבבל רק מקצתן ,לא עשרת השבטים ולא כל הלויים .ולפי שנאמרו בלשון יחיד,
לכן משה רבינו אמרם (כמ"ש במגילה הנ"ל) ,מפני שאילו הקב"ה היה אומרם ,היתה אולי
משתמעת טעות ,כאילו מופנים הדברים אל משה ,לא לכלל ישראל.
אבל אלו שבתו"כ ,כיון שעל חורבן בית ראשון נאמרו ,לכן נאמרו מפיו של הקב"ה
(כמפורש במגילה הנ"ל) ,ובלשון רבים .ומכיון שבאלו שבתו"כ" ,עדיין לא התחייבו הרבים
על חטא היחיד עד ערבות מואב ,לכן נאמרו בלשון רבים" [היינו ,שדוקא בערבות מואב,
הו"ל כערב בשעת מתן מעות ,שכבר התחילו בכיבוש ארץ ישראל קצת ,ארץ סיחון
ועוג ,ולכך נאמרו בלשון יחיד ,דאף על חטא יחיד נתחייבו רבים .מהרש"א שם].
