Page 73 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 73
Pg: 73 - 3-Front 21-11-17
עג מרדכי ינישמ ברכת
הדיבור" ,היינו שמשה רבינו נצטווה על מעשה החטאת ,ודיבור מיוחד היה על חטאת
זו ושבמילואים.
ולכך נאמר "כאשר צוה ה' את משה" ,לאחר סיום מעשה החטאת .ואילו השריפה
של הבשר והעור ,מצוה מיוחדת היא ,שנאמרה בחטאת זו ושל מילואים ,אבל החטאת,
כבר כשרה היא וריצתה בעבודתה ,כשאר חטאות שהקטרת האימורים היא ממעשי
עבודות הקרבן שלהן ,שאע"פ שאינה מעכבת ,אבל ודאי מעבודות החטאת המה .ואילו
השריפה ,נהי שהיו חייבין לעשותה "על פי הדיבור" ,אבל אין זה ממעשה החטאות,
אלא דין ומצוה בפנ"ע היא.
ומיושב היטב ,מש"נ "כאשר צוה ה' את משה" מיד לאחר הקטרת אימורים ,כי
שריפת הבשר והעור" ,דיבור" בפני עצמו היה ,ולא נכלל ב"כאשר צוה ה' את משה".
שו"ר בשפתי חכמים שם ,והן הן הדברים.
ויעויין עוד ברמב"ן שם (פסוק ג)" :ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן
כטעמו ביום הכיפורים ,שרף אותו כאשר ישרף של יום הכיפורים אעפ"י שהיה זה חטאת
חיצונה ,כי לא פירש משה שיעשה כן ,ואולי נצטוה בכך והכתוב לא חשש להאריך כי לא
עשה רק מה שאמר משה ,ולא יאמר משה רק מה שצוה ה'".
הרי שלפי שני פירושי הרמב"ן ,אין שריפת הבשר והעור מכלל "כאשר צוה ה' את
משה" ,אלא שלפי הפירוש הראשון ,לא שמע אהרן "דיבור" זה ממשה רבינו ,ואילו לפי
הפירוש השני ,כתב הרמב"ן ,שאהרן "לא יעשה רק מה שאמר משה ולא יאמר משה
רק מה שציווהו ה'" .היינו ,שמשה רבינו שמע את הדיבור מפי הקב"ה והעבירהו לאהרן
הכהן.
ועכ"פ גם לדעת הרמב"ן ,נראה להדיא ,ש"כאשר צוה ה' את משה" ,נסתיים
בהקטרת האימורין .ושריפת הבשר והעור ,באה במיוחד לכפרת מעשה העגל ,כחטאת
יום הכיפורים ,או כ"דיבור" מיוחד ,שאינו נכלל ב"כאשר צוה ה' את משה" ,כמשנ"ת.
דין "עמידה" בברכת כהנים -במקדש ובגבולין
ַו ִּיּ ָׂשא ַא ֲה ֹרן ֶאת (ידו) ָי ָדיו ֶאל ָה ָעם ַוְי ָבְר ֵכם (ט ,כב)
"ויברכם ,ברכת כהנים יברכך יאר ישא" (רש"י)