Page 84 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 84
מרדכי Pg: 84 - 3-Front 21-11-17 ברכת פד
ינישמ
דבר להיות ראוי לדינים שבו ,עד שעת גמר מלאכתן כמו שידוע בדיני הפירות לענין
תרומות ומעשרות וכן החלה שאין עונתה עד שתתגלגל הקמח וזהו שהמפריש חלתו
קמח אינה חלה וגזל היא ביד הכהן" .ע"כ.
ואע"פ שבחינוך נקט לשונות אחרים ,כמו "גמר מלאכה" ,ואילו רש"י נקט בלשון
"לקרות אוכל" ,תרווייהו מיהת ס"ל שדין ההכשר ,הוא זה דין שנאמר ב"חפצא" של
המקבל טומאה ,שאינו ראוי כל זמן שאינו "גמר מלאכה" לשיטת החינוך ,או כל זמן
שאינו "אוכל" לשיטת רש"י [אע"פ שעצם הסברא לא ברירא לי כ"כ ,לא של רש"י ולא
של החינוך].
אבל הרמב"ן פליג ,וז"ל" :וטעם ההכשר בעבור כי לכלוך השרץ והמטמאים ידבק
במאכלים בלחות ולא כן ביבשים ,ועשתה התורה הרחקה יתירה לטמא המוכשרים
במים ונגבו ,שלא ניתן דברינו לשיעורין" .עכ"ל.
והנה אע"פ שלא ירדתי לסוף דעתו של אדוננו הרמב"ן [דאטו קבלת טומאה היא
משהו מן המטמא שנדבק ממשית בנטמא ,הלא כל זה הוא לכאורה דין רוחני ,שכך
קבעה התורה שהטומאה עוברת מן המטמא לטמא .ומה יענה הרמב"ן בטומאת משא
או אוכל או בישול וכדו' ,אטו נימא דמגע הוא טומאה עוברת ע"י משהו העובר ונדבק,
ושאני מטומאות אחרות שאינם כן ,לא ירדתי לסוד עמוק זה] .אבל הא מיהת ,שדבריו
אינם מתאימים עם שיטת רש"י ,דלשיטתו דין "הכשר מים" אינו אלא דין שנאמר
במעשה הטומאה ,שלדבריו ,אם אין בהנטמא מים ,אין המטמא מטמא.
וכנראה ,דפליגי רש"י וה"חינוך" עם הרמב"ן ,אם יסוד דין "הכשר מים" ,הוא דין
שנאמר בחלות שם אוכל ,או במעשה העברת הטומאה מהמטמא לנטמא.
והנה נחלקו הרמב"ם והרשב"א בדין הכשר מים ,אי שפיר מהני להכשיר דוקא
כשהוכשר [נתינת המים] על ידי הבעלים ,או דסגי לזה גם הכשר על ידי אחר .דשיטת
הרמב"ם (פרק יב מהל' טומאת אוכלין ה"א)" :כל דבר הכשר אוכלין דברי קבלה הן מפי
השמועה למדו שזה שנאמר וכי יותן מים על זרע אחד במים ואחד שאר שבעה משקין
והוא שינתן עליו מים ברצון הבעלים ואחר שנעקרו מן הקרקע".
ובכסף משנה שם" :ומ"ש והוא שינתן עליהם ברצון הבעלים ,הרשב"א כתב בפרק
השוחט לא ע"ב גבי פירות שנשרו לתוך אמת המים ,מכאן דקדקו התוס' דלא בעינן רצון
הבעלים מדקאמר מי שידיו טמאות משמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות ועוד דעיקרו
מדכתיב וכי ינתן מים וכו' והרמב"ם כתב והוא שינתן עליהם ברצון הבעלים ,וליישב
דעת רבינו י"ל דמשמע ליה דפשיטא דרצון בעלים בעינן דאין סברא דרצון אחרים יגרום
טומאה לדבר שאינו שלהם והנך דמייתי הרשב"א לא מכרע" .ע"כ.
