Page 85 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 85

‫‪Pg: 85 - 3-Front 21-11-17‬‬

‫ינישמ מרדכי פה‬             ‫ברכת‬

‫נמצא דלדעת הכס"מ‪ ,‬נחלקו הרשב"א והרמב"ם‪ ,‬אם נתינת המים מכשירה רק אם‬
‫ברצון בעלים ניתנו‪ ,‬כמפורש ברמב"ם‪ ,‬או שמא המים מכשירים בכל אופן‪ ,‬גם אם ניתנו‬

                                                                   ‫על ידי אחר‪.‬‬

‫ונראה קרוב לומר‪ ,‬שמחלוקת זאת אף היא תלויה בפלוגתא שבין רש"י והרמב"ן‪.‬‬
‫שכן סברא זאת‪ ,‬שאין אדם יכול להכשיר ע"י נתינת מים שלו על פירות של חבירו‪,‬‬
‫אינה אמורה אלא אם נתינת המים‪ ,‬היינו ה"הכשר"‪ ,‬הוא דין שנאמר ב"אוכלין"‪ ,‬שהמים‬
‫גורמים לאוכלין את חלות שם ה"אוכל"‪ ,‬ועל ידי כך הם מקבלים טומאה‪ .‬וזהו שכתב‬

      ‫הכס"מ בדעת הרמב"ם‪ ,‬דמסתברא שאין אדם יכול לגרום קבלת טומאה לזולתו‪.‬‬

‫מה שאין כן לשיטת הרמב"ן‪ ,‬שאין ה"הכשר" אלא היכי תימצי לעצם מעשה העברת‬
‫הטומאה מהטמא לנטמא‪ ,‬נראה שגם אם מי שאינו בעלים נותן את המים‪ ,‬אטו מפריע‬
‫הדבר לטומאה להתדבק או להדביק‪ ,‬סוף כל סוף מאי דבעינן הוא עצם המציאות‬
‫שהחפץ מטמא ע"י העברת הטומאה‪ ,‬והלא גופא דעובדא היא שיש בו בנטמא את‬
‫הנתונים להעביר את הטומאה‪ ,‬ושפיר נטמא החפץ גם אם את המים נתן מי שאינו בעל‬

           ‫הפירות הנטמאים‪ .‬לכן‪ ,‬ע"כ הרשב"א ס"ל כהרמב"ן והרמב"ם ס"ל כרש"י‪.‬‬
                                      ‫‪‬‬

‫ונראה עוד‪ ,‬דהנה בפסחים (פ‪ ).‬איתא‪ ,‬שפרה של זבחי שלמים העוברת בנהר‪ ,‬הרי‬
‫היא מוכשרת לקבל טומאה [כששחטה ועדיין משקה טופח עליה]‪ .‬והקשה מזה‬
‫בקצוה"ח (סי' תו סק"ב) על שיטת הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬שהרי פרה זו של זבחי שלמים אין לה‬
‫בעלים‪ ,‬והאיך הוכשרה‪ ,‬הלא המים אינם מכשירין ללא רצון בעלים‪ .‬ותירץ שם‪ ,‬דאתי‬
‫אליבא דרבי יוסי הגלילי‪ ,‬דס"ל דקדשים קלים ממון בעלים נינהו [וכבר הרבו לדון בדברי‬

                                  ‫הקצוה"ח‪ ,‬הן בקושייתו הן על תירוצו‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬

‫והנה ראינו הבדל בלשונותיהם של הראשונים‪ ,‬שלשון רש"י וכל המביאים את דעתו‬
‫ולשונו נקטו‪ ,‬שעל ידי המים "הוכשר להיות אוכל"‪ ,‬ואילו החינוך נקט לישנא‪ ,‬שעל ידי‬
‫המים "נגמרה מלאכתו להיות אוכל"‪ .‬ויעו' כמו כן בלשון הגמרא חולין (קיח‪" ).‬פירות‬

                                  ‫שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי"‪.‬‬

‫ויתכן שיש ביניהם נפקא מינה‪ ,‬בגדר האי דבעינן "רצון בעלים"‪ .‬שכן לשון רש"י כמות‬
‫שהיא‪ ,‬מורה על כך‪ ,‬שללא המים לאו "אוכל" הוא‪ .‬ואילו לשון החינוך ודעימיה‪ ,‬וכן לשון‬

    ‫הגמרא‪ ,‬מורה על כך שאוכל ללא מים‪ ,‬הרי הוא מחוסר "גמר מלאכה" להיות אוכל‪.‬‬

‫ונראה דיתכן עוד‪ ,‬שיש בכך נפקא מינה‪ ,‬בגדר רצון הבעלים דבעינן לחלות ה"הכשר"‪.‬‬
‫שכן אם המים הינם המשווים את עצם השם "אוכל"‪ ,‬הרי אז‪ ,‬אם חסר רצון בעלים‪,‬‬
   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90