Page 132 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 132

‫‪1-17‬ה‪-1‬ר‪1‬ש‪n t 2‬י‪ro‬י‪-F‬ח‪ Pg: 132 - 5‬מרדכי‬  ‫ברכת‬  ‫קל‬

                  ‫"בת בתואל"‪" ,‬בן מלכה"‬

               ‫ַוּ ֹתא ֶמר ֵא ָליו ַּבת ְּבתּו ֵאל ָא ֹנ ִכי ֶּבן ִמ ְלָּכה ֲא ֶׁשר ָי ְל ָדה ְל ָנחֹור (כד‪ ,‬כד)‬

‫הטעם שתלתה הזכרים באם והנקבות באביהם‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל (ברכות ס‪ .‬נדה לא‪).‬‬
‫"איש מזריע תחלה‪ ,‬יולדת נקבה‪ ,‬אשה מזרעת תחלה‪ ,‬יולדת זכר"‪ .‬וכמו שפירש"י להלן‬
‫(מו‪ ,‬טו) על הפסוק "אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו‬
‫ובנותיו שלשים ושלש"‪ ,‬שאת הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב‪ ,‬וזהו מהטעם‬

                                                                         ‫הנ"ל‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

                       ‫סימני אליעזר‬

‫ַוְי ִהי ַּכ ֲא ֶׁשר ִּכּלּו ַה ְּג ַמִּלים ִל ְׁשּתֹות ַוִּי ַּקח ָה ִאיׁש ֶנֶזם ָז ָהב ֶּב ַקע ִמ ְׁש ָקלֹו ּו ְׁש ֵני ְצ ִמי ִדים‬
‫ַעל ָי ֶדי ָה ֲע ָׂשָרה ָז ָהב ִמ ְׁש ָק ָלם‪ַ :‬וּ ֹיא ֶמר ַּבת ִמי ַא ְּת וגו’‪ַ :‬וּ ֹתא ֶמר ֵא ָליו ַּבת ְּבתּו ֵאל ָא ֹנ ִכי‬

                     ‫וגו’‪ַ :‬וּ ֹתא ֶמר ֵא ָליו וגו’‪ַ :‬וִּיּ ֹקד ָה ִאיׁש ַוִּי ְׁש ַּתחּו ַלה’ (כד‪ ,‬כב‪-‬כו)‬

‫כנראה פשט משמעות הכתובים‪ ,‬כי הצמידים ניתנו לרבקה‪ ,‬עוד קודם ששאל אותה‬
‫אליעזר "בת מי את"‪ ,‬ואילו ההשתחוויה נעשתה רק לאחר התשובה על שאלת "בת מי‬

                                                                      ‫את" וגו'‪.‬‬

‫ושאלו‪ ,‬מדוע לענין ה"צמידים"‪ ,‬סמך כנראה על הסימן שקבע לעצמו‪ ,‬ואילו את‬
                         ‫ההשתחוויה‪ ,‬לא עשה אלא לאחר הבירור "בת מי את" וגו'‪.‬‬

‫ויתכן לומר בזה‪ ,‬על פי יסודו הידוע של מרן הגר"ח זצוקללה"ה (הובא בספר "עמק‬
‫ברכה" להגאון רבי אריה פומרנצ'יק מבריסק)‪ ,‬ששאל על הפסוק "ואני בחסדך בטחתי יגל‬
‫לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי"‪ ,‬שנראה מפסוק זה‪ ,‬שגם אם נמצא האדם במצב‬
‫של בטחון גמור בה'‪ ,‬עד כדי "יגל לבי בישועתך"‪ ,‬אעפ"כ‪" ,‬אשירה לה'" רק "כי גמל עלי"‪.‬‬

     ‫היינו‪ ,‬שבשביל "שירה"‪ ,‬לא די בבטחון‪ .‬שרים לה'‪ ,‬רק לאחר שהגיע הנס לישומו‪.‬‬

‫ומהשתא יש לומר‪ ,‬שאמנם אפשר היה לסמוך על בטחונו בה'‪ ,‬על זכותו של אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬ועל סימניו‪ ,‬כי על סמך בטחונו‪ ,‬כבר שייך לתת מתנות‪ .‬אבל להשתחוויה‪ ,‬כלומר‬
‫להודיה להקב"ה‪ ,‬לא סגי בבטחון וסימנים‪ ,‬אלא רק לאחר הברירות בהצלחתו הגמורה‪.‬‬

     ‫לכן שאל "בת מי את"‪ ,‬ואז כשהתברר לו כי הצליח בדרכו‪ ,‬הגיע זמן השתחוויתו‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬
   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136   137