Page 301 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 301

‫‪Pg: 301 - 10-Front 21-11-17‬תומש מרדכי טצר‬  ‫ברכת‬

‫והנה להלן (פסוק יד)‪" ,‬הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי"‪ .‬ובפירש"י שם‪:‬‬
                                ‫"בשם המפורש"‪ .‬וצ"ב‪ ,‬מדוע בשם המפורש דוקא‪.‬‬

‫וביאר מרן הרב זצוקללה"ה‪ ,‬ע"פ מה שפסק ברמב"ם (פ"י מהל' מלכים ה"ו)‪" :‬ועכו"ם‬
             ‫שהכה ישראל‪ ,‬אפילו חבל בו כ"ש‪ ,‬אע"פ שהוא חייב מיתה‪ ,‬אינו נהרג"‪.‬‬

‫ולעיל (פ"ה מהל' חובל ומזיק ה"ג) פסק הרמב"ם‪" :‬ועכו"ם שהכה את ישראל חייב‬
‫מיתה‪ ,‬שנאמר ויפן כה וכה ויך את המצרי"‪ .‬הרי שדין חיוב מיתה בעכו"ם שהכה‪ ,‬נלמד‬
‫מקרא זה ד"ויפן כה וכה"‪ .‬ועוד מבואר כאן‪ ,‬שאינו נהרג בבי"ד‪ ,‬אלא שהוא חייב מיתה‬

                                                                   ‫בידי שמים‪.‬‬

‫ואשר לפ"ז נראה‪ ,‬דלהכי הרגו ב"שם המפורש"‪ ,‬דהיינו מיתה בידי שמים‪ ,‬ולא בידי‬
                  ‫בי"ד‪ .‬והרי זה כמקור לפסק הרמב"ם‪ ,‬שאין לו חיוב מיתה ע"י בי"ד‪.‬‬

‫[ואולי יש להוסיף‪ ,‬שמשה היה יכול להרגו‪ ,‬מצד "ובערת הרע מקרבך"‪ ,‬ואין צריך‬
‫עדים‪ ,‬כמבואר בסנהדרין (עח‪" ,).‬טריפה שהרג בפני בית דין" וכו'‪ .‬ואע"פ שיתכן‪ ,‬שלא‬
‫היה עדיין למשה דין בי"ד‪ ,‬שכן אע"פ שמשה שקול כנגד בי"ד של שבעים ואחד‪ ,‬אולי‬
‫באותה שעה‪ ,‬עדיין לא היה חל עליו דין זה‪ ,‬אמנם יתכן‪ ,‬שאין צריך בשביל זה בי"ד‬

                                                                  ‫דוקא‪ .‬וצ"ע]‪.‬‬

‫ואשר לכן‪ ,‬כיון שהיה זה דין "מיתה בידי שמים"‪ ,‬שפיר שייכי הכא חשבונות על‬
                                                                 ‫העתיד‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫[עתה ראיתי‪ ,‬שעצם הדברים‪ ,‬דהיינו טעם החשבון‪ ,‬אם יצא ממנו מי שיתגייר‪ ,‬כבר‬
                                  ‫קדמו המהרש"א בסנהדרין (נח‪ :‬ד"ה מצרי)‪ .‬ע"ש]‪.‬‬

                                    ‫‪‬‬

                    ‫המרים יד על חיברו‬

‫ַוֵּי ֵצא ַּבּיֹום ַהּ ֵׁש ִני ְו ִהֵּנה ְׁש ֵני ֲא ָנ ִׁשים ִע ְבִרים ִנִּצים ַוּ ֹיא ֶמר ָלָר ָׁשע ָל ָּמה ַתֶּכה ֵר ֶעָך (ב‪ ,‬יג)‬

‫"למה תכה‪ ,‬אע"פ שלא הכהו נקרא רשע בהרמת יד‪ :‬רעך‪ ,‬רשע כמותך"‬

                                                                                    ‫(רש"י)‬

   ‫ובמדרש (שמות רבה פרשה א‪ ,‬כט) מבואר‪ ,‬שהיו מתכוונים להרוג זה את זה‪ .‬ע"ש‪.‬‬
   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306