Page 393 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 393

‫אצש‬  ‫‪Pg: 393 - 13-Front 21-11-17‬בשלח מרדכי‬  ‫ברכת‬

                    ‫"חיל פרעה וכל זרעו"‬

                                ‫ְּת ֹה ֹמת ְי ַכ ְסֻימּו ָיְרדּו ִב ְמצֹוֹלת ְּכמֹו ָא ֶבן (טו‪ ,‬ה)‬

          ‫"חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה" (פזמון "יוונים נקבצו")‬

‫צ"ב‪ ,‬הרי לא היו כל "חיל פרעה" שירדו כאבן‪ ,‬שכן אמרו במכילתא שנחלקו לכמה‬
          ‫כתות‪ ,‬כמ"ש רש"י (שמות טו‪ ,‬ה)‪ ,‬ודוקא ה"בינונים"‪ ,‬הם "ירדו כאבן"‪ .‬עיי"ש‪.‬‬

‫עוד צ"ע‪ ,‬הלשון "וכל זרעו"‪ ,‬ממ"נ‪ ,‬אי קאי על אותם שרדפו אחרי בני ישראל‪ ,‬הלא‬
 ‫הם בכלל "חיל פרעה"‪ .‬ואם על אותם שנשארו במצרים‪ ,‬הרי לא נענשו ש"ירדו כאבן"‪.‬‬
‫ויתכן‪ ,‬שכאשר "צללו"‪ ,‬צללו כולם "כמו אבן"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הודבקו בקרקע במצולות‪ .‬וכל‬
‫מה שאמרו חז"ל דשלש כיתות היו‪ ,‬ורק הבינונים ירדו כאבן‪ ,‬היינו על אופן ה"ירידה"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬עצם ה"השלכה" למצולות‪ .‬אם השלכת הירידה למצולות‪ ,‬היתה כאבן‪ ,‬או מהירה‬

            ‫ו"מושלכת" יותר‪ ,‬כ"עופרת"‪ ,‬שע"ז נאמר "צללו כעופרת במים אדירים"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שני דברים הם‪ .‬מהירות ועצמת הצלילה‪ ,‬וה"הדבקה לקרקע"‪ .‬יש שטולטלו‬
‫כקש‪ ,‬יש ש"ירדו במצולות כמו אבן"‪ ,‬ויש ש"צללו כעופרת" ‪ -‬אבל כולם כולם "תהומות‬

                                        ‫יכסיומו"‪ ,‬וסוכ"ס דבקו בקרקע‪ ,‬כמשנ"ת‪.‬‬
‫ובאשר לקושיא השניה‪ ,‬יש להפנות תשומת לב לכך‪ ,‬שכל הפסוקים לעיל‪ ,‬מתייחסים‬
‫לא רק ל"פרעה"‪" ,‬חילו"‪" ,‬עבדיו"‪ ,‬שלישיו" וכו'‪ ,‬אלא ל"מצרים"‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שנאמר במפורש "ואת עמו לקח אתו" (לעיל יד‪ ,‬ו)‪ ,‬וכמה פעמים נאמר "וירדפו מצרים"‬

                                                                 ‫וגו'‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫וכנראה‪ ,‬שאת "מצרים" מכנים כאן "זרעו"‪ .‬ומובן היטב‪ ,‬שאמנם "כל זרעו"‪ ,‬היינו כל‬

                           ‫מצרים‪ ,‬גם אלו שאינם "חילו" ממש‪ ,‬ירדו כאבן במצולה‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

                      ‫"תשלח חרונך"‬

                                           ‫ְּת ַׁשַּלח ֲחרֹ ְנָך ֹיא ְכ ֵלמֹו ַּכ ַּקׁש (טו‪ ,‬ז)‬

‫ביאר רבינו הגר"א זיע"א‪ ,‬שה"חרון" עצמו‪ ,‬הוא שאוכל‪ ,‬כקש‪ ,‬ואינו זקוק לעוד‬
                                                  ‫מעשה‪ .‬שלא כמדת בשר ודם‪.‬‬
   388   389   390   391   392   393   394   395   396   397   398