Page 397 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 397
Pg: 397 - 13-Front 21-11-17בשלח מרדכי הצש ברכת
יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון [ואין לומר שאף שהיה להם מן ,מ"מ
עדיין יכלו לעשות גם לחם ,דהא במנחות (מה ):איתא לענין שתי הלחם בעצרת" ,אמר
רבי שמעון בן ננס ,הלחם אינו מעכב את הכבשים ,שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר
ארבעים שנה ,קרבו כבשים בלא לחם" .ובתוס' שם (ד"ה קרבו) הביאו פירש"י בהא
דקרבו כבשים בלא לחם ,משום שלא היה להם במדבר אלא מן ,ע"ש .הרי מפורש ,שלא
היה להם לחם או מאכל המביא לידי חימוץ].
וכמו כן צ"ע ,דבפסחים (לט ).קי"ל שבמצה בעינן דוקא גידולי קרקע .וכיון שהמן
אינו בכלל גידולי קרקע ,שוב היאך יצאו בו ידי חובת מצה .וכן צ"ע ,שהרי מתנאי המצה
שתהא מחמשת מיני דגן (פסחים לה ,).והמן אינו מחמשת מיני דגן.
[והנה היה אפש"ל ,למ"ד (יומא עה ).שכל מה שרצו לטעום במן היו טועמים ,ואף
ממשו של המן היה משתנה לפי טעמו ,י"ל שאם ביקשו לטעום טעם אחד מחמשת
מיני דגן ,הרי נשתנה המן למין דגן זה ,ושפיר קיימו בו מצות מצה .אמנם לפ"ז צ"ב,
מדוע לענין שתי הלחם בעצרת (במנחות הנ"ל) ,לא חשבו על המן שיתהפך לשתי הלחם.
ואי נימא דבשתי הלחם יש דין אפיה ,קידוש כלי ותנופה ,וכל זה אינו שייך במן ,אלא
רק בשעה שבאו לאכלו אז נהפך לשתי הלחם .הלא א"כ הדרינן לקושיין ,דגבי מצה נמי
נימא דבעינן "שימור" ולישה ואפיה לשם מצת מצוה ,וכל זה לא שייך במן].
והנה ביומא (עה ):משמע ,ש"תגרי אומות העולם היו מוכרים להם" לחם .אלא
שמפירש"י על מתניתין מנחות (מה ):צ"ע על זה ,שהתוס' שם (ד"ה קרבן כבשים בלא לחם
וכו') ,הביאו בשמו לפרש ,דהיינו טעמא דלא קרב הלחם במדבר ,משום שלא היה להם
במדבר אלא "מן" .ותמה על פירש"י זה ,מדברי הגמ' יומא הנ"ל [ולפיכך פירשו התוס',
דהיינו טעמא דלא קרב הלחם במדבר ,משום דאימעטו ממש"כ "ממושבותיכם" גבי
ביכורים ,ושתי הלחם איקרו ביכורים] .ועכ"פ לפי פירוש התוס' הרי שייכא ,גם אכילת
"מצה" ,האפויה מקמח של תגרי עכו"ם.
אך אולי עוד יתכן ,לפמ"ש ביומא שם (ע"א) ,שהמן היה משתנה לפי טעמו ו"ממשו",
היינו שיחד עם הטעם הרצוי ,היה ה"מן" משתנה גם ל"ממשו" .ונראה ,שה"ממשו"
כולל ,את כל הנכלל ב"גידולי" קרקע ,גם התכונה ה"מחמיצה" [כי ה"סירחון" בא
מ"קלקול" האיכות ,איבוד ה"טריות" וכדו' .אבל ההחמצה אינה קלקול ,אלא תכונה.
היינו ,שההשתהות ,מעוררת את ההחמצה].
ולכן אפשר להבין ,שאף תכונה זאת של ה"החמצה" ,כלולה ב"ממשו" .וכמו כן ,מהות
"חמשת מיני דגן" ,ו"גידולי קרקע" ,כל אלו כלולים המה ב"ממשו" ,ה"משתנה לפי
