Page 45 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 45

‫‪-17‬ת‪11‬י‪1-‬ש‪t 2‬א‪on‬ב‪r‬ר‪ Pg: 45 - 2-F‬מרדכי מג‬  ‫ברכת‬

                ‫"האי נתנה לי מן העץ ואוכל"‬

        ‫ַוּ ֹיא ֶמר ָה ָא ָדם ָה ִאּ ָׁשה ֲא ֶׁשר ָנ ַת ָּתה ִע ָּמ ִדי ִהוא ָנ ְת ָנה ִּלי ִמן ָה ֵעץ ָו ֹא ֵכל (ג‪ ,‬יב)‬

‫ודרשו במדרש‪" ,‬ואוכל עוד להבא"‪ .‬וצ"ב‪ ,‬הלא הקב"ה בא בטענה לאדם הראשון‬
‫על אכילתו הראשונה "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת"‪ ,‬והאיך דרשינן‬

                                                            ‫ו"אוכל עוד להבא"‪.‬‬
‫וביאר הרבי ר' העשיל זצוקללה"ה‪ ,‬ע"פ מה דאיתא במפרשים‪ ,‬שאחרי שנאסר‬
‫לאכול מעץ הדעת‪ ,‬הרי הוא כאילן של הקדש‪ ,‬וקי"ל "הזיד במעילה‪ ,‬רבי אומר במיתה"‪.‬‬
‫ובמסכת מעילה איתא‪" :‬נתנו לחברו הוא מעל וחברו לא מעל‪ ,‬מפני שהנותן הוציאו‬

                                                    ‫מרשות הקדש" וכו'‪ .‬יעו"ש‪.‬‬
‫ובזה מבואר מה שהשיב אדם הראשון "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן‬
‫העץ"‪ ,‬והיינו‪ ,‬כיוון שהיא מעלה מעל ולא אני‪ ,‬לכן "ואוכל עוד"‪ ,‬דוקא באופן הזה שאם‬

                                     ‫היא תתן לי עוד‪ ,‬שהלא אצלי אין שום איסור‪.‬‬

                                    ‫‪‬‬

           ‫שליחות לדבר עיברה ‪ -‬בשוגג וב"פיתוי"‬

                                   ‫ַוּ ֹתא ֶמר ָה ִאּ ָׁשה ַהָּנ ָחׁש ִהּ ִׁשא ַי ִני ָו ֹא ֵכל (ג‪ ,‬יג)‬

‫"אמר רבי יוחנן‪ ,‬מנין שאין טוענין למסית‪ ,‬מנחש הקדמוני‪ ,‬דא"ר‬
‫שמלאי הרבה טענות היה לו לנחש לטעון ולא טען וכו’‪ ,‬מאי הוה ליה‬
‫למימר‪ ,‬דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין‪ ,‬דברי הרב שומעין"‬

                                                                           ‫(סנהדרין כט‪).‬‬

‫המבואר‪ ,‬שחוה היתה שלוחו של הנחש‪ ,‬והנחש היה יכול לטעון לחפותו ד"אין שליח‬
  ‫לדבר עבירה"‪ ,‬שהרי קי"ל "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין" (קידושין מב‪.):‬‬

‫ויש לתמוה לפ"ז‪ ,‬הלא כשהשליח שוגג‪ ,‬כתבו התוס' (קידושין שם‪ ,‬ד"ה אמאי) דהמשלח‬
‫חייב‪ ,‬ולא אמרינן בזה "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין"‪ .‬וא"כ הכא שחוה‬
   40   41   42   43   44   45   46   47   48   49   50