Page 138 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 138
מוהר"ן Pg: 138 - 5-Back 21-10-25 חלק ליקוטי
תורה קטו
לֹו ְמנִי ָעה .וְהַּׁ ֵשם ִי ְתּבַָרְך ָח ֵפץ ֶחסֶד הּואּ .ו ַמסְּ ִתיר ֶאת ַעצְמֹו ּכִבְ ָיכֹול ּבְהַּ ְמנִי ָעה הַּזֹאת (עין
למטה).
ּו ִמי ׁ ֶשהּוא ּבַר ּ ַד ַעת ,הּוא ִמ ְסּ ַתּכֵל ּ ְב ַהּ ְמנִי ָעהּ ,ומֹוצֵא ׁשָם ַהּבֹוֵרא ּבָרּוְך הּואּ ,כְמֹו ּ ְד ִאי ָתא
ּבִירּוׁשַלְ ִמי (תענית פ"א)ִ ' :אם ֹיא ַמר לְָך ָא ָדם הֵיכָן ֱאֹלקֶיָך ּ ֹתא ַמר לֹו ּ ִבכְָרְך ּגָדֹול ׁ ֶשּבַ ֲאָרם',
ׁשֶּנֶ ֱא ַמרֵ " :אלַי קֵֹרא ִמּ ֵשֹ ִעיר"ּ .ו ִמי ׁשֶ ֵאינֹו ּ ַבר ּ ַד ַעתּ ,כְׁשֶרֹו ֶאה הַּ ְמנִי ָעה חֹוז ֵר ּ ֵתכֶף לַ ֲאחֹוָריו.
ּו ְמנִי ָעה הּוא ּבְ ִחינַת ָענָן וַ ֲעָר ֶפלּ ,כִי ָענָן ַו ֲעָר ֶפל ַהיְנּו חׁ ֶשְך ,חׁשְֶך הּוא לְׁשֹון ְמנִי ָעהּ ,כְמֹו
ׁשֶּכָתּוב (בראשית כ"ב)ְ " :וֹלא חָשַֹכְּ ָת" .וְז ֶה ּ ֵפרּוׁש הַּפָסּוק ,וַּ ַי ֲעמֹד הָ ָעם ֵמָר ֹחקּ ,כִי ּכְׁשֶרֹו ִאין
הָ ֲעָר ֶפלַ ,ה ְינּו ַהּ ְמנִי ָעה ּכַּנַ"ל ,עֹו ְמ ִדין ֵמָר ֹחקּ .ומׁשֶהׁ ,שֶהּוא ּ ְב ִחינַת ּ ַד ַעת ּכָל ִישְָֹר ֵאל ,נִּגַׁש_ _ _ _ _ _ _ _
לו מניעה ב) ונראה שמזמין לו הרבה מניעות (*) ,אבל עליהם הוא מתגבר ,אבל מזמין לו
מניעה שלפי שורשו או הרגלו קשה לו להתגבר .והשם יתברך חפץ חסד הוא( ,מיכה ז'),
ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת (עיין למטה (ד"ה עוד שמענו)).
ומי שהוא בר דעת ,הוא מסתכל בהמניעה ומוצא שם הבורא ברוך הוא ,כמו דאיתא
בירושלמי (תענית פ"א)" :אם יאמר לך אדם היכן אלקיך ,תאמר לו בכרך גדול שבארם,
שנאמר' :אלי קרא משעיר'" .ומי שאינו בר דעת ,כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו.
ומניעה הוא בחינת ענן וערפל ,כי ענן וערפל היינו חושך ,חושך הוא לשון מניעה,
כמו שכתוב (בראשית כ"ב)" :ולא חשכת" .וזה פירוש הפסוק "ויעמד העם מרחוק" ,כי
כשרואין הערפל ,היינו המניעה כנ"ל" ,עומדין מרחוק"" .ומשה" ,שהוא בחינת דעת כל
ישראל ,ג) ניגש אל הערפל אשר שם האלקים ,היינו אל המניעה ,כי בזה שהוא דעת
ליקוטים
היא פעולת המניעה ודחיית האור לאחוריו, מכח זה להשפעות טובות ונתהפך הדין
והשניה היא פעולת אחיזת האור בהפרצוף, לרחמים .וכו'.
להיותו סוד המסך המעכב על האור מלהאיר
את בחי"ד .וע"כ בטרם נגיעת האור בבחי"ד בבאר מים חיים (חיי שרה) :הנה דרכי הוי"ה
תיכף דוחה ומחזיר כל האור לאחוריו .וענין זה יתברך מדת החסד והרחמים להיטיב גם
עצמו של מניעת והחזרת האור האמור מתהפך לשאינו ראוי כרשע בן צדיק ורשע שאינו גמור
להיות אור גדול שנק' או"ח( ,ע"ע או"ח) .שהוא אבל מדיני אלה'ינו יתברך ודאי שלא יטיב כי
המאחז את האור ישר בפרצוף ,ודומה לאור אם הראוי לטובה מכל הצדדים שיהיה צדיק
השמש המכה בעששית ומוחזרים הניצוצים גמור וצדיק בן צדיק כי אם ימצא צד אחד לא
לאחור .והנך רואה ב' פעולות הפוכות בהגבול:
דוחה ומקרב ,בבת אחת בב' אנשים או בזה כן הרי מדת הדין מקטרג עליו וכו'.
אחר זה באדם אחד .ותבין אמנם אשר
בשרשם ברוחניות באים בבת אחת ממש, ב) באור הבהיר (גבול) :כל הארה המופיעה
להיותה למעלה ממקום ולמעלה מזמן ,והבן. בהעולמות מוכרחת להיות בעלת גבול,
ששורשה מנקודת הצמצום שבבחי"ד( ,ע"ע
ג) בזוה"ק ע"פ הסולם (שמות ,רט'): צמצום) .והסו"ה עד פה תבוא ולא תוסיף ,וב'
פעולות הפוכות נמצאים בכוח הגבול ,הא' יעקב הוא בחינת ת"ת ,ומשה היא בחינת הדעת
(*) עיין תוספתא בסוף הכרך.
