Page 148 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 148

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 148 - 5-Front 21-10-25‬‬          ‫חמק ליקוטי‬

              ‫תורה קיז‬

‫ּו ְבמֹו ָצ ֵאי ׁשַּבָת יּוכַל לָבֹוא'‪ְ ,‬ו ַעל ּכֵן ֵמ ָאז ַמ ְתחִיל ִה ְתּגַּלּות ֵאלִּיָהּו‪ְ .‬ו ָא ְמרּו ַרּבֹו ֵתינּו‪ ,‬ז ִכְרֹונָם‬

‫לִ ְבָרכָה (עדיות פרק ח)‪ֵ ' :‬אין ֵאלִּיָהּו ּבָא ֶאּלָא לְַר ֵחק הַ ְמ ֹקָרבִין ּ ִבז ְרֹו ַע‪ּ ,‬ולְקֵָרב ַה ְמֻר ָח ִקין ּבִז ְרֹו ַע'‪_ _ _ _ _ _ _ _.‬‬
‫ובמוצאי שבת יוכל לבוא‪ ,‬ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו‪ .‬ב) ואמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה (עדויות פרק ח)‪" :‬אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע‪ ,‬ולקרב המרוחקין‬

        ‫ליקוטים‬

‫ח"ו כשהולך בדרך לא טוב רחמנא ליצלן‪ ,‬תמיד כדאיתא בגמ' (ברכות סא‪ ).‬ובזוה"ק (לך‬
                                            ‫אזי הוא בבחינת ער במצוות לא תעשה וישן‬
‫פג‪ ).‬נקרא זאת הנקודה הנעור תמיד בכל נפש‬     ‫במצוות עשה‪ ,‬כשבא לעשות איזה מצוה אזי‬
‫קסטא דחיותא‪ ,‬כך יש בכלל ישראל השבט‬          ‫כל אבריו כבדים עליו כאילו הוא ישן וכאילו‬
‫יוסף‪ ,‬שהוא הקוסטא דחיותא ואבר הנעור‬         ‫הוא מת ואין בו תענוג בעשיית המצוה‬
‫תמיד‪ ,‬אשר על ידו יכולין ישראל בעבודתם‬       ‫ובדביקות להשי"ת וכו'‪ .‬וזה שרימז ר' חנינא‬
‫לעורר את עצמם ולהקיץ לבלתי יהיו נרדמים‬      ‫בן חכינאי הניעור בלילה‪ ,‬פירוש‪ :‬שהוא ער‬
‫בשינת ההסתר והתרדמה של עולם הזה‬             ‫ומקיף בבחינת לילה באפילה חלילה וחס‪,‬‬
‫כמבואר לעיל‪ .‬ועל זה השבט נאמר‪ ,‬כי כל‬        ‫היפוך הצדיקים שהם כאור נוגה וכו'‪ ,‬הנקרא‬
‫בשמים ובארץ‪ ,‬ומתרגמינן דאחיד בשמיא‬
‫ובארעא‪ ,‬וזהו מדת יסוד מדת יוסף הצדיק‬               ‫כל בחינותיהם בחינת יום וכו' עיי"ש‪.‬‬

‫וכדאיתא בתיקוני זוה"ק (קכט) וז"ל דא‬         ‫באמרי אמת (ר"ה)‪ :‬אני ישינה ולבי ער‬
‫צדיק דאיהו קושר המרכבה דאיהו שכינתא‬         ‫היינו דכ' הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל‪,‬‬
‫עם קב"ה הה"ד כי כל בשמים ובארץ ודא‬          ‫אין שינה למעלה‪ ,‬שינה אין לפניו‪ ,‬והנקודה‬
‫דמתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא‪ .‬ובזוה"ק‬        ‫שבאדם היא מזה‪ ,‬והיינו ולבי ער‪ ,‬היוצר יחד‬
‫(ויגש ריא‪ ).‬ויאסור יוסף מרכבתו דא צדיק‪,‬‬
‫כי יוסף הצדיק הוא המאחד ומחבר עתיקא‬                         ‫לבם‪ ,‬חלק אלוק ממעל וכו'‪.‬‬

‫קדישא בזעיר אנפין‪ ,‬הרי שהשבט יוסף הוא‬
‫ובבית יעקב (ויחי)‪ :‬איתא בגמ' (ברכות גם כן לבוש הרומז לעתיקא קדישא המשגיח‬
‫תמיד‪ ,‬כדכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר‬      ‫כ‪ ).‬מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין‬
‫ישראל‪ ,‬ולכך אף זרעו של יוסף אין עין הרע‬     ‫עין הרע שולטת בהן אף זרעו של יוסף‬
                                            ‫אין עין הרע שולטת בהן‪ .‬היינו‪ ,‬כי דגים‬
                                ‫שולטת בהן‪.‬‬  ‫שבים רומזין בעולם שהשי"ת משגיח תמיד‬

‫ב) בפרפראות לחכמה (א)‪ :‬שמעתי‬                ‫בעינא פקיחא‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא‬
‫שפעם אחת ישבו מסיבה אחת של גדולי‬            ‫קכט ע"ב) למאי הוא רמיזא האי עתיקא‬
‫הצדיקים והיה ביניהם הרב הגאון הצדיק וכו'‬    ‫א"ל לנוני ימא דלית כסותא על עינא ולית‬
‫משיפיטיווקיע ז"ל‪ ,‬והקשה על מה שאמרו‬         ‫גבינין על עינא ולא ניימין ולא בעיין נטורא‬
‫רז"ל (בבא מציעא כ"ג) יהא מונח עד שיבא‬       ‫על עינא וכו' הה"ד הנה לא ינום ולא ישן‬
‫אליהו‪ ,‬והפירוש הוא עד שיבא אליהו ויאמר‬      ‫שומר ישראל‪ .‬היינו שדגים שבים רומזים‬
‫למי המנה ולמי המאתים‪ ,‬והלא אליהו איננו‬      ‫תמיד על השגחתו ית' שאינו נפסק בשום‬

‫פעם [קסה]‪ ,‬וכמו כן מרמז נמי זה השבט אלא עד אחד‪ ,‬והתורה אמרה (דברים י"ט)‬
‫יוסף‪ ,‬כי כמו שיש בכל פרט נפש אבר הנעור על פי שנים עדים יקום דבר? (וכבר הובאה‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153