Page 267 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 267
מוהר"ן זסר Pg: 267 - 9-Back 21-10-25 ליקוטי
תורה קלד
ַמ ְדֵרגָתֹו .וְ ַעל ּכֵן ַעל ְי ֵדי ׁ ֶשאֹו ֵמר ּתֹוָרה ,יּוכַל ,חַס וְׁשָלֹום ,לְהִ ְתּגַּ ֵבר ָעלָיו ַהּ ֵי ֶצר ּ ְב ַת ֲאוַת
נ ִאּוף.
ְו ַעל ּכֵן צִָריְך לִּז ָ ֵהר ְמאֹד ּכְׁ ֶשאֹו ֵמר ּתֹוָרה ּבַָרּ ִביםֶ ׁ ,שּ ִדּבּוָריו יִ ְתחַּלְקּו ׁשֶֹּלא יִׁשְ ַמע ּכָל
ֶאחָד ּכִי ִאם ַמה ּׁשֶּ ָצִריְך לֹוֹ ,לא יֹו ֵתרְ .ו ַאף ׁשֶאֹו ֵמר ּ ִב ְפנֵי ַרּ ִבים לְכֻּלָם ּ ְבׁשָוֶהִ ,עם ּכָל ז ֶה_ _ _ _ _ _ _ _
נכון ,הרי זה כמו זרע לבטלה .ונקרא לבטלה ,כי אינו מוליד אצלו כלום .ג) ולפעמים
נקרא ניאוף ממש ,שמוליד ומוציא פסול ופגום ,היינו שהמקבל עושה על ידי זה דבר
שאינו צריך לו לפי מדרגתו .כי אותם הדברים הם ראויים וטובים לאחד ,ולשני אינם
טובים ,ואינם מתאימים למדרגתו ,ומזיקים לו ח"ו .ועל כן ,על ידי שאומר תורה ,ותורתו
נופלת למקום פגום ,יוכל חס ושלום ,להתגבר עליו היצר בתאוות ניאוף ,ובפרט כשידוע
שברית הלשון וברית המעור הם ענין אחד.
ועל כן צריך ליזהר מאד כשאומר תורה ברבים ,א] שדבוריו יתחלקו שלא ישמע כל
אחד כי אם מה שצריך לו ,לא יותר .ואף שאומר בפני רבים לכולם בשוה ,עם כל זה לא
באורים ליקוטים
א] וענין הזהירות עיין בתורה כ"ט וכן ג) בליקוטים יקרים (ד"ד ע"ב) :המדבר בלא
מחשבה הוא כמו מוציא ז"ל רחמנא ליצלן ,בתניינא תורה מ"ז .וכתב בספר חסידים (סימן
כי המחשבה אצל האדם הוא שיעור קומה ל"ח) וז"ל :נצור לשונך מרע (תהלים לד יד)
שלימה והראיה לזה כי כשאדם מחשב בדבר כאשר תוכיח חברך .מי שדבריו יותר משכלו
יהא דבריו עליו ,מי ששכלו יותר מדבריו יהיו
דבריו לו .פ' מי שדבריו ותוכחותיו לבני אדם אחר בעת הזווג מוליד בן תמורה (נדרים ד"כ
יותר משכלו ,כלומר שאינו חכם ומשכיל ע"ב) וגם כשאין מחשב כלום מענין הזווג אינו
לעשות כדבריו ואין שכלו מכריחו לעשות יכול לזווג ,והמחשבה הוא החכמה ,והדיבור
כדבריו הטובים ,יהיו דבריו עליו לקלון. הוא ההולדה ,כי גם במחשבה יש אותיות ,כי
שאומרים השומעים ,לכל הטובה אשר מוכיח מחשב באותיות ,וכשאדם אינו מחשב במה
אותנו ,הוא נעדר ממנה ,והוא נאה דורש ואינו שהוא מדבר אזי הוא כמוציא ז"ל ,שהדיבור
נאה מקיים .אבל מי ששכלו יותר מדבריו,
הוא חיות שלו.
שאינו מוסיף להוכיח לבני אדם כי אם כפי
השכל והמוסר והמעלות טובות אשר בו ,יהיו דבריו לו ,כלומר דברים הטובים שמוכיח בני
אדם יהיו לו לכבוד ולתפארת ,שאומרים השומעים כל השכל הזה והמוסר אשר הוא דובר הכל
בו .ללמדך שטוב השתיקה מלהוסיף הדיבור ,כי תוספת השתיקה לכבודו ולתפארתו ,ותוספת
הדבור לקלון ולחרפה.
ע"כ המעין בספר החסידות והחכמה ,יתכוין לעשות כפי מה שישכיל ,ואל יתכוין להשכיל
כדי לדעת ספר ,כי ספור החכמה אינה תועלת למספר אותה ,ואינה מתקיימת.
פ"א שדבריו יותר משכלו ,כלומר שמדבר אותו יותר ממה שראוי לו לפי חכמתו ושכלו,
כאשר אמר שלמה (משלי יז ז) לא נאוה לנבל שפת יתר .אז יהיו דבריו מושלים עליו ונלכד הוא
בידם .ומי ששכלו יותר מדבריו שחכמתו גדולה ויתירה על דבריו ,מדה טובה ,שמרוב שכלו
מושל ברוחו ואינו מוציאם כ"א לפי דעתו ושכלו ,אז יהיו דבריו נשמעים ,כלומר הרי הן שלו
וברשותו כמו דודי לי ואני לו (שה"ש ב טז).
