Page 476 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 476

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 476 - 15-Front 21-10-25‬‬         ‫ועת ליקוטי‬

              ‫תוספתא‬

        ‫תוספתא תורה ק"ז‬

‫ע"י זה שנפרד מהקדושה מצא אותו הרע‪,‬‬          ‫בצפנת פענח (סו"פ יתרו דע"ו ע"ד)‪,‬‬
‫היינו הפגם המר שנקרא רע בעיני ד'‪ .‬אבל‬       ‫וברשפי אש (פ' בשלח אות ל"ד)‪ :‬השוכן אתם‬
‫ע"י הכנעה ושפלות הש"י שוכן בקרבו‪ ,‬כמו‬       ‫בתוך טמאותם‪ .‬ביאר מורי זלה"ה [הבעש"ט]‬
                                            ‫מופת מובהק שהגאוה קשה מן החטא‪ ,‬כי‬
                           ‫שנאמר אתי דכא‪.‬‬   ‫בכל הטומאות והחטאים כתיב השוכן אתם‬
‫בליקוטי אמרי יוסף עה"ת (בראשית)‪ :‬ב'‬         ‫בתוך טמאותם‪ ,‬משא"כ בגסי הרוח‪ ,‬דרשו‬
‫התאוה באה ג"כ מגיאות כמ"ש התוס' יו"ט‬        ‫בש"ס פרק קמא דסוטה (ד"ה ע"א) אין אני‬
‫(שם) שהתאוה נמשכת מיצר הרע‪ .‬והנה פעם‬        ‫והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהלים ק"א)‬
‫אחת שאל חסיד אחד לאדמו"ר הקדוש‬              ‫גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬
‫מזידיטשוב (הרה"ק מהרי"א) זללה"ה שיאמר‬       ‫ובפרי חיים (אבות פרק ד' משנה ד')‪ :‬שמעתי‬
‫לו דרך לעבדות השי"ת‪ ,‬והשיב לו שכ' בסה"ק‬     ‫בשם הבעש"ט זלה"ה שהיה מקרב אף בעלי‬
‫אורח לחיים (פ' קדושים ד"ה א"י קדושים תהי')‬  ‫עבירה ר"ל‪ ,‬כשלא היו בגדלות‪ ,‬ומרחק בעלי‬
‫דהעיקר הוא שיהיה האדם שפל בעיניו‪ ,‬דהא‬       ‫תורה שאינם בעלי עבירה‪ ,‬כשהיו אז בגדלות‪,‬‬
‫אמרו רז"ל (קידושין ל ע"ב) יצרו של אדם‬       ‫ואמר שכשהוא בעל עבירה ויודע מזה שהוא‬
‫מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו‬       ‫בעל עבירה‪ ,‬ומחמת זה הוא שפל בדעתו‪-‬‬
‫אינו יכול לו‪ ,‬ולמי עוזר השי"ת למי שהוא‬      ‫השם יתברך עמו‪ ,‬כי הוא השוכן אתם בתוך‬
‫שפל רוח כדכתיב (ישעי' נז‪ ,‬טו) אשכון את‬      ‫טומאותם‪ ,‬אבל בזה אף שאינו בעל עבירה‪,‬‬
‫דכא ושפל רוח‪ ,‬אבל במי שמתגאה אחז"ל‬          ‫כיון שהוא בגדלות‪ -‬אין השם יתברך עמו‪ ,‬כי‬
‫(סוטה ה‪ ).‬אין אני והוא יכולין לדור‪ ,‬ואם כן‬  ‫(סוטה ד"ה ע"א) אין אני והוא יכולין לדור וכו'‪.‬‬
‫ממילא אינו יכול לנצח את יצרו‪ ,‬ע"כ דבריו‬
‫הקדושים‪ .‬ואגב נ"ל שבדקדוק נקטו חז"ל‬                                       ‫עכ"ד‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬
‫אין 'אני והוא'‪ ,‬כי 'אני' רומז לשכינה תתאה‪,‬‬  ‫ובתפארת שמואל (נח)‪ :‬איתא בבעה"ט‪:‬‬
‫ו'הוא' רומז לשכינה עלאה כמ"ש בזוה"ק כמה‬     ‫את האלקי"ם התהל"ך נ"ח ס"ת חכ"ם‪ ,‬וזהו‬
‫פעמים ובמאורי אור‪ ,‬ורמזו דהמתגאה מסלק‬       ‫שנאמר ולוקח נפשות חכם‪ .‬ולכאורה מה‬
‫מעליו את השכינה עלאה ותתאה‪ ,‬ואם כן‬          ‫זה חידוש של צדיק תמים שהוא חכם‪ ,‬הלא‬
‫מבואר דהתאוה באה רק ממדת הגיאות דעל‬         ‫עיקר החכמה היא היראה והתמימות‪ .‬ואפשר‬
                                            ‫לומר עפ"י מאמר רז"ל במגלה (י"א) האי מאן‬
       ‫ידי זה אינו יכול לנצח את היצר הרע‪.‬‬   ‫דיהיר בעל מום הוא‪ ,‬אבל הנכנע והשפל‬
‫עוד שם (וירא)‪ :‬וכמו ששמענו ואבותינו‬         ‫הוא תמים ושלם‪ ,‬והענין הוא כמ"ש בסה"ק‬
‫ספרו לנו המעשה (עי' היכל הברכה פ' וירא קטז‬  ‫שכל שורש החטאים הם מפגם גיאות‪ ,‬ומשם‬
‫א) שבא צדיק אחד ממדינה רחוקה שהיה סגור‬      ‫גם הפגם המר‪ ,‬וכמאחז"ל בסוטה (ה') כל‬
‫ומסוגר כל היום‪ ,‬ולא דיבר עם שום אדם והיה‬    ‫המתגאה לסוף נכשל בא"א‪ ,‬כי המתגאה הוא‬
‫לומד תורה יומם ולילה‪ ,‬והיה צדיק‪ ,‬וכששמע‬     ‫נפרד מהקדושה‪ ,‬כדאמרי' שם שאומר הקב"ה‬
‫את שמע רבינו הקדוש מו"ה אלימלך זללה"ה‬       ‫אין אני והוא יכולין לדור בעולם‪ ,‬וכאלו‬
‫מליזענסק מעניני מופתיו הנוראים ורוה"ק‬       ‫דוחק רגלי השכינה‪ ,‬וממילא לתאוה יבקש‬
‫ומדרגות שלו‪ ,‬נדבה רוחו ליסע אליו ובא לבית‬   ‫נפרד‪ .‬וזה ביאור הכתוב בפ' וילך‪ ,‬הלא כי‬
‫המדרש של רבינו‪ ,‬ורבינו צפה ברוה"ק ויצא‬      ‫אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה‪ ,‬היינו‬
   471   472   473   474   475   476   477   478   479   480   481