Page 525 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 525
מוהר"ן תקכה Pg: 525 - 17-Front 21-10-25 ליקוטי
תוספתא
תוספתא תורה קמ"א
את ערלת לבבו כדי שיוכל לדבק את עצמו והעצה היעוצה לזה ,הוא וימלך תחתיו
באלקי עולם לקיים מצותיו ית"ש .לזאת הד"ר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל
אמרה התורה "ומלתם את ערלת לבבכם". (בראשית לו לט) ,פירוש וימלך תחתיו הד"ר,
שתמולו בעצמכם דייקא בימי הגדלות "את שיחזור בתשובה בחינת הד"ר בתיובתא ,בלב
ערלת לבבכם" .להיות לבבו נאמן לפני ה'. נשבר ונדכה ונבזה בעיניו נמאס ,כמאמר
אבל למול את "בשר ערלתכם" צריך להיות הכתוב ושם אשתו מ"ה טבאל ,בחינת מ"ה,
נימול כשהוא קטן בן שמונת ימים דייקא. בחינת הכנעה ,ויכנע לבבו וימל את ערלת
לבבו כמאמר הכתוב (דברים י טז) ומלתם
כאשר צוה אותו אלקים. את ערלת לבבכם ,וזהו עיקר בחינת מלך
הד"ר מלך השמיני שהוא שמיני למלכים,
ובמגן אברהם (טריסק ,צו) :שמונה ימי שלא כתיב ביה וימת (ע"ח ש"י פ"ג) ,כי על
מילה ,היינו כמו הקטן שמולין אותו ביום ידי תשובה הד"ר בתיובתא ובמילת ערלת
השמיני כמו שכתוב (ויקרא יב ,ג) וביום לבבו יש קיום לכל המדות שלא ימותו (ולזה
השמיני ימול בשר ערלתו ,כמו כן יש ערל הוא עיקר המילה ביום השמיני ,מרומז ליום
לב וערל שפתים ,וצריך כל אדם למול כל הח' שהוא מלך הח' הוא הד"ר) .וזה שאמר
השלשה ערלות שבקרבו ,וזה מרומז בר"ת הכתוב ויברכם ב"יום הה"וא וגו' ,ואיתא
י'מול ב'שר ע'רלתו שהם יב"ע ואיתא בשם בתרגום יונתן ביומא דמהולתא ,ר"ל שיעקב
האריז"ל שהוא נוט' ב'ריאה י'צירה ע'שיה, ברך את בניו ב"יום ה"הוא ,ר"ל ביום השמיני
הם השלשה עולמות שמשם נמשך נפש רוח הנ"ל שהוא הד"ר ,יו"מא דמה"ולתא ,שנימל
נשמה להאדם שהוא בסוד מחשבה דיבור
ומעשה שבסוד 'לב' 'שפתים' 'בשר' ,וצריך ערלת לבבו.
האדם למול הרע מאתם שימול ערלת לבבו
שהיא המחשבה שבלב שיסיר ממנו כל ובדברי יחזקאל (עקב) :ומלתם את ערלת
המחשבות רעות ויחשוב תמיד במחשבות לבבכם וגו' .דהנה האפיקורסים אומרים
קדושות ,וגם ימול ערלת שפתיו שלא ידבר שאין מקום למצות מילה שצותה התורה
דברים האסורים רק יחדש הדיבור בתורה (בראשית יז ,יב) "ובן שמונת ימים ימול לכם
ותפלה שבזה יתקן חלק הרוח שבו ,וימול כל זכר" .כיון דהתינוק אין לו אז דעת ונימול
ערלת בשרו בתיקון המעשה שהוא בסוד ע"י אחרים בעל כרחו .דהא תינח אם היה
נימול בימי גדלותו מרצונו הטוב ,שפיר היה
נפש מעשיה. מקיים מצות מילה ,כיון דעשה מרצונו.
אבל כשנימול כשהוא קטן לא קיים המצוה.
ובאמת ואמונה (קוצק ,עמ' עט) :בפרשת אבל עפרא לפומייהו דבהפקירא ניחא להו
נצבים ומל ה' את לבבך .והכתיב בפרשת עקב דברו סרה על התוה"ק .כיון דבאמת עיקר
ומלתם את ערלת לבבכם משמע שמוטל על מצות מילה הוא שימול כל אחד את עצמו.
האדם להסיר ערלת לבבו .אך באמת מוטל היינו למול את ערלת לבבו בעצמו .וזאת
על האדם בעצמו להסיר את כסוי לבבו אי אפשר לקיים רק בגדלותו דייקא כשהוא
שיהיה כלי מוכן לקבל את הקדושה בתוכו בדעת השלם .אז צריך שימול האדם בעצמו
אבל שיהיה נהפך לבו מן הקצה אל הקצה,
