Page 532 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 532
מוהר"ן Pg: 532 - 18-Front 21-10-25 תקלב ליקוטי
תוספתא
תוספתא תורה קמ"ב
פעמים עליות וירידות כנ"ל ,כל אחד לפי מה דהיינו מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה
שהוא .ותדע שכל עליה נחשבת משום זה שלנו ,לקבל רק ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרנו ולא
ליום בפני עצמו ,כי מסבת הירידה הגדולה, לטובת עצמנו ,נקראת המלכות בשם אילנא
שהיתה לו בינתים ,בהיותו תוהה על דטוב ורע ,כי המלכות היא הנהגת העולם לפי
הראשונות ,נמצא בעת עליה ,שהוא כקטן מעשה בני אדם ,וכיון שאין אנו מוכשרים
שנולד כנ"ל .הרי שבכל עליה הוא כמתחיל לקבל כל העונג והטוב שחשב השי"ת בעדנו
מחדש לעבוד את ה' ,וע"כ נחשבת כל עליה במחשבת הבריאה ,מטעם האמור לעיל
ליום מיוחד .ועד"ז כל ירידה נחשבת ללילה בדיבור הסמוך ,ע"כ מוכרחים לקבל הנהגת
טוב ורע מהמלכות ,שהנהגה זו מכשירה
מיוחד. אותנו סוף כל סוף לתקן כלי הקבלה שלנו
וזה אמרו יום ליום יביע אומר ,יומא ע"מ להשפיע ,ולזכות לעונג ולטוב שחשב
קדישא מאינון יומין עלאין דמלכא .דהיינו, בעדנו .וכבר הארכנו בזה בסמוך (בד"ה ובגין
בכל עליה שהיתה לו לאדם שנתדבק אז כך מעשה ידיו עש"ה) .ונתבאר שם כי הרגשתנו
ביומין עלאין של הקב"ה משבחין לון הטו"ר מסבבת ג"כ ענין שכר ועונש ,כי
לחברייא ואמרין ההיא מלה דאמר כל חד הרגשת הרע גורמת פרודא מאמונתו ית' ע"ש.
לחבריה .כי ע"י הזווג הגדול שבגמר התיקון ונמצא שאם האדם מתאמץ בעת הרגשתו
יזכו לתשובה מאהבה ,כי יגמרו תיקון כלי הרעה שלא לפגום אמונתו מחמת זה ,ויוכל
הקבלה ,שיהיו רק ע"מ להשפיע נ"ר להשי"ת, לשמור התורה והמצוות בשלמות ,הרי הוא
ויתגלה לנו בזווג הזה כל הטוב והעונג הגדול מקבל שכר .ואם חלילה אינו עומד בנסיון
של מחשבת הבריאה ,ואז נראה בעליל ,כי ומקבל פרודא ,הוא מתמלא בהרהורים רעים
כל אלו העונשים שהיו בימי הירידה עד כמ"ש שם .ונודע כי על הרהורים אלו אמרו
שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות ,הם חז"ל (עיין קידושין מ ,).שהקב"ה מעניש עליהם
היו המטהרים אותנו ,וגורמים ישרים לכל כמו על מעשה ,שע"ז כתוב למען תפוש את
האושר והטוב ,שהגיע לנו בעת גמר התיקון, בית ישראל בלבם .גם נודע שצדקת הצדיק
כי לולא אותם העונשים הנוראים לא באנו לא תצילנו ביום פשעו ,אכן זה רק בתוהה
לעולם לעונג ולטוב הזה ,ואז הזדונות האלו על הראשונות .אמנם לפעמים מתגברים
נמצאים נהפכים לזכויות ממש .וז"ש יום ליום ההרהורים על האדם ,עד שתוהה ח"ו על
יביע אומר ,שכל עליה ועליה שמטרם גמר ריבוי המעשים הטובים שעשה ,ואומר מה
התיקון ,היא יום אחד מאינון יומין עלאין בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית
דמלכא ,משבחין לון לחברייא .ונמצא עתה מפני ה' צבאות ,כי אז נעשה רשע גמור ,שהרי
שהוא חוזר ומתגלה בכל הדרת שלמותו הוא תוהה על הראשונות ,והוא מאבד כל
השייכת לאותו יום ומשבח לחברייא המע"ט שעשה בהרהור רע זה .כמ"ש צדקת
התמכין דאורייתא ,עם ההיא מלה דאמר הצדיק לא תצילנו ביום פשעו .ועכ"ז מועילה
כל חד לחבריה ,שהוא שוא עבוד אלהים תשובה .אבל אז נחשב כמתחיל לעבוד ה'
ומה בצע כי שמרנו משמרתו ,שהביאם אז מחדש ,וכקטן שנולד דמי ,שהרי כל צדקתו
לעונשים גדולים ,כי עתה נהפכו לזכויות,
שהרי כל שלמותו ואשרו של אותו יום לא מימים שעברו חלפה ואינה.
היו יכולים להתגלות עתה באותו פאר והדר והנה הנהגת טוב ורע גורמת לנו הרבה
