Page 313 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 313 - 10-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫דחינו ־כדלעיל דאתיא שפיר כרב זביד וכמו‬ ‫שלש הבהמות הרי זה מועד להריגה ובעלים‬
‫שנתבאר[ וכרב פפא נמי לא אתיא‪ ,‬דאית ליה‬ ‫משלמים את הכופר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬
‫דמועד לאדם לא הוי מועד לבהמה ואי אפשר לתרץ‬
‫לדעת רבינו ז״ל ‪-‬מה שתירצו התוס׳ ליישב לרב‬ ‫והמגיד משנה הקשה על דבריו וז״ל זה באמת קשה‬
‫פפא דהיכא דנגח אדם ושור וחמור הוי מועד לכל‬ ‫מן הראשונות וכו' ורבינו ז״ל עצמו כתב בפ״ו ה״ח‬
‫אבל נגח שור חמור וגמל לא הוי מועד לאדם‪ ,‬ואע׳׳ג‬ ‫מועד לאדם אינו מועד לבהמה וכ״ש דמועד לבהמה‬
‫דלכל בהמה הוי מועד דהא לרבינו אית ליה‪-‬דלא‬
‫הוי מועד לכל בהמה אלא לשלשה מינים בלבד‬ ‫לא הוי מועד לאדם וכו׳ ע״כ‪.‬‬

‫ובמ״ש לעיל בפ״ו‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫והכסף משנה תירץ וז"ל ואני אומר איני יודע מה‬
‫קושיא יש בזו יותר מהראשונות דהא ודאי גם בזו‬
‫ונ״ל דלק״מ דאיכא למימר הכי דאם נגח ג׳ סוגי‬ ‫אפשר לפרש בניחותא ולומר דל״ג אלא כמו‬
‫בהמות הוי מועד רק לאותם מינים אבל אם אחד‬ ‫בראשונות‪ ,‬ומה שהקשה מדברי רבינו פ״ו וממאי‬
‫מהם אדם אה׳׳נ שמועד לכל‪ ,‬ואתי שפיר‪ .‬אלא שזה‬ ‫דאמר רב פפא שור שהוא מועד למין אחד אינו‬
‫דוחק שהרי הו״ל להרמב״ם לאתויי דין מחודש כזה‪,‬‬ ‫מועד למין אחר לאו כלום הוא דהתם במועד להזיק‬
‫שאם נגח אדם שור וגמל הוי מועד לכל‪ ,‬ולא דמי‬ ‫והכא במועד להרוג וזהו שדקדק רבנו לכתוב הרי‬
‫לשור‪ ,‬חמור וגמל דהוי מועד רק לאלו‪ ,‬אך דלמא‪-‬‬
‫כיון שלא נכתב להדיא בגמ׳ לא הו״ל לאתויי האי‬ ‫זה מועד להריגה‪ ,‬ע״כ‪.‬‬

‫דינא‪ ,‬וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫והלחם משנה הקשה עליו וז׳׳ל ומ״מ עדיין קשה לי‬
‫דהתוס׳ כתבו בפ' שור שנגח ד׳ וה׳ )דף ל״ז( בד״ה‬
‫וממשיך הלחם משנה וז"ל‪ ,‬מיהו אפשר לומר‬ ‫רב זביד אמר וכו׳ וז״ל ומיהו שמא חזר בו רב זביד‬
‫דאליבא דר״פ אפשר ליישבה עם פירוש הר׳ מנחם‬ ‫מההיא דלקמן כדפריך עלה התם שאם לא תאמר כן‬
‫שפירשו התוס׳ ז״ל התם וניישב אותו בהאי גוונא‬ ‫קשה ההיא דריש מכילתין ע״כ‪ ,‬כוונתו לומר דבריש‬
‫היכא דמועד לאדם והועד ג״כ לבהמה וחזר בו‬ ‫פ״ק אמרו מ״ש גבי אדם דכתיב כי יגח ומ״ש גבי‬
‫מבהמה לאו חזרה הוא כלל כיון דעדיין נשאר מועד‬ ‫בהמה דכתיב כי יגוף אדם דאית ליה מזלא וכו׳‬
‫לאדם אבל היכא דחזר בו מאדם הוי חזרה גמורה‪,‬‬ ‫ומילתא אגב אורחיה קמ״ל דמועד לאדם הוי מועד‬
‫אבל לרב זביד א״א ליישב כלל דאיהו אית ליה בפ׳‬ ‫לבהמה ומועד לבהמה לא הוי מועד לאדם ע״כ‪,‬‬
‫שור שנגח ד׳ וה׳ דהיכא דהוי מועד לאדם ולבהמה‬ ‫וא״כ קשה הא לדברי רבינו ז״ל דאי רב זביד אית‬
‫וחזר בו מבהמה הוי חזרה לענין בהמה מיהא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ליה הכי לקושטא דמילתא איך יתרץ האי קושיא‬
‫דמ״ש גבי אדם וכו' דמשמע מהתם דמועד לבהמה‬
‫ולפי השיטמ״ק הנ״ל לק״מ וכמו שנתבאר ואתי‬ ‫לא הוי מועד לאדם ומשמע התם דלענין מיתה‬
‫שפיר החילוק בין שור שהזיק לבין שור שהרג‬
‫וכמש׳׳כ הכס״מ‪ ,‬אלא צריך ביאור בסברא מאי נ״מ‬ ‫איירי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬

‫ביניהם‪.‬‬ ‫לפי מה שנתבאר לעיל לק״מ דהוא יתרץ כה״ר‬
‫מנחם לענין חזרה‪ ,‬דאם חזר מבהמה לא הוי חזרה‪,‬‬
‫וי״ל דבודאי בזה דנגח ג׳ פעמים יצא שור זה‬ ‫ול״ק משיטת רב זביד בדף ל״ז ‪-‬התם איירי כאשר‬
‫מחזקת תם והוי מועד‪ ,‬וכדי לאפוקי מתם בעינן‬ ‫היה מועד לבהמה ‪-‬מסתמא ולא מועד ממש‪ ,‬ואתי‬
‫למעשה גדול של חזקה ממש של ג׳ פעמים‪ ,‬אולם‬
‫לאחרי שנעשה מועד‪ ,‬אפילו לדבר מסוים השתא‬ ‫שפיר שיטת הרמב״ם‪.‬‬
‫כבר הספק הוא אם הוי מועד לכל ואין לו חילוק בין‬
‫אדם לבהמה‪ ,‬או סירוגין או לא סירוגין‪ .‬כאן לא‬ ‫וממשיך הלחם משנה וז"ל‪ ,‬ועוד קשה דברי רבינו‬
‫ז״ל דאי אפשר ליישב ההיא שמעתא לא כרב זביד‬
‫ולא כרב פפא‪ ,‬כרב זביד לא אהיא כדכתיבנא‪] ,‬וזה‬