Page 315 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 315 - 10-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫ושילח לחודא הו״א דוקא מכליא קרנא א״כ יכול‬ ‫כתיב תרי וביער הוי מוקמינן תרווייהו אשן והא‬
‫לתרץ דעל כן בעינן לוביער בשביל לא מכליא‬ ‫דשלחה שלוחי והא דאזלה ממילא‪ ,‬דחד קרא הוי‬
‫קרנא וא״כ אמאי בעינן לתירוץ אחר הגמ' וצע״ג‬ ‫מוקמינן במסתבר לשלחה שלוחי‪ ,‬דהא על כרחך‬
‫צריכינן לפרושי כן לרש״י באמר מר תניינא‬
‫שיטת רש״י בזה‪.‬‬ ‫והוכרח לשנות לשונו לושלח בכדי דלהוי קאי ארגל‬
‫ולא מוכח מידי מדשני בלישנא והדרא קושית‬
‫והנראה לומר כדי לתרץ ג׳ הקושיות הנ״ל‪ ,‬דהנה‬ ‫המהרש״א לדוכתא וכן באמר מר תניינא תקשה ג״כ‬
‫שאלת הגמ׳ ברישא היא דליכתוב וביער ולכתוב‬ ‫בהיפוך דאי הוי כתיב תרי ושלח הוי מוקמינן‬
‫כאשר יבער הגלל עד תומו ולכתוב ושילח ואמרינן‬
‫אי שן כתיב ואי קרן כתיב ואמאי בעינן בברייתא‬ ‫תרוייהו ארגל וחד למכ״ק וחד ללמכ״ק‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫לגלויי שושילח הוי רגל ולהביא פסוק משלחי רגל‬
‫השור והחמור הא ע״כ הוא רגל‪ .‬וע״ז מתרצת הגמ׳‬ ‫והמהרש״ל ז״ל ]הובא בנחלת‪-‬דוד[ הקשה עוד על‬
‫דהוה אמינא תרוויהו אשן‪ ,‬וחרא למכליא קרנא‬ ‫שיטת רש׳יי ז״ל דאמאי משני דאמר מר קמא‬
‫וחדא ללא מכליא קרנא‪ .‬ולכאורה מנא לן שושילח‬ ‫שינוייא אחרינא ובאמר מר תניינא שינוייא אחרינא‬
‫יהא שן‪ ,‬וע״כ לומר שהוא מאחר שוביער הוא שן‬ ‫ולא משני אתרווייהו בחרא שינוייא כיון דתרווייהו‬
‫וזאת ידעינן מהפסוק כאשר יבער הגלל עד תומו‪,‬‬ ‫הנך שנויי מצי קאי אתרווייהו‪ .‬ואין לומר דרוצה‬
‫אמרינן שכל הפסוק איירי באותו ענין וע״כ גם‬ ‫להשמיענו האמת דחייב בלמכ״ק ובאזלא ממילא‬
‫א״כ ה״ל לשנויי תרוייהו שינויי אחדא וכן אאידך‬
‫הרישא הוא שן ואתי ללא מכליא קרנא‪.‬‬ ‫והכי הל״ל ואיב״א הא דאזלא ממילא והא דשלחה‬

‫ועל זאת הקשה רש״י ז״ל ליכתוב ושילח דהוא לא‬ ‫שלוחי‪.‬‬
‫מכליא קרנא וק״ו מכליא‪ .‬וצ״ע הא קודם לכן ידענו‬
‫שושילח הוא שן מכיון שיש פסוק כאשר יבער‬ ‫וכה״ג מצינו טובא בש״ס ומדחלקן לתרי שינויי‬
‫הגלל עד תומו האומר שוביער הוי שן וע״כ אמרינן‬ ‫בתרי בבא משמע ‪-‬דהך שינוייא דמכ״ק לא מצי קאי‬
‫כל הפסוק באותו ענין וע״כ אמרינן שושילח זה שן‪.‬‬ ‫רק אשן ושינוייא דאזלא ממילא לא מצי קאי רק‬
‫אבל אם יכתוב ושילח לחודא‪ ,‬הרי לא נדע כלום‪,‬‬
‫אלא כוונת רש״י ז״ל דיכתוב ושילח וגם יכתוב‬ ‫ארגל‪ ,‬ולפי רש״י קשה עכ״ד‪.‬‬
‫הפסוק ושן בהמות אשלח בם‪ ,‬שמזה נדע שושילח‬
‫כלומר‪ ,‬לרש״י דסבירא ליה דושילח הוא בין מכליא‬
‫הוא שן‪.‬‬ ‫קרנא ובין לא מכליא קרנא‪ ,‬א׳׳כ קשה בסיפא אמאי‬
‫בעינן לתרץ אי שניהם ארגל חד לשלח שלוחי וחד‬
‫וכמו שכתוב בגמ׳ להלן‪ .‬וע״ז הקשה רש״י דאם‬ ‫לאזלא ממילא‪ .‬אפשר לתרץ שניהם ארגל וחד‬
‫יכתוב כן הרי נדע תרווייהו גם מכליא וגם לא‬ ‫למכליא קרנא וחד ללא מכליא קרנא כמו שתירצנו‬
‫מכליא‪ ,‬ואם כן אמאי כתוב גם וביער וע״כ לומר‬
‫שהוא לרגל‪ .‬וזאת דוחה רש״י דהיינו טועים‬ ‫ברישא‪.‬‬

‫ואומרים דושילח הוא דוקא מכליא קרנא‪.‬‬ ‫ולתוס׳ דסבירא ליה דושילח הוא דוקא לא מכליא‬
‫קרנא‪ ,‬דהיינו דאי אפשר לומר דהוא דוקא מכליא‬
‫ולפי זה בסיפא לא שייך להקשות כקושית רש״י‬ ‫קרנא‪ ,‬שהרי הוא בסתם‪ ,‬ועל כרחך לומר דהוא בין‬
‫ותוס׳‪ ,‬וזאת הסיבה שגם הם לא הקשו בסיפא‪,‬‬ ‫מכליא ובין לא מכליא אי אפשר לתרץ בסיפא הא‬
‫שהרי אם נימא שיכתוב רק וביער בודאי יקשה‬ ‫דמכליא והא דלא מכליא‪ .‬דא״כ ליכתוב ושילח‬
‫מנ״ל שוביער הוא רגל‪ ,‬דהרי אין פסוק האומר‬ ‫לחודא‪ .‬וממילא ידעינן תרווייהו גם מכליא וגם לא‬
‫שוביער זה רגל‪ .‬וע״כ זאת לא קושיא כלל‪ .‬וע״כ‬ ‫מכליא וע״כ לתרץ חדא לשלח שלוחי וחדא לאזלא‬
‫בסיפא לא הקשו כן לא רש״י ולא תוס׳‪ ,‬ורק ברישא‬ ‫ממילא‪ .‬אבל לרש״י ז״ל דסבירא ליה דאי הוי כתיב‬