Page 314 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 314
Pg: 314 - 10-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מרגל מש״ה כתיב לאוריי׳ ומיירי משן וכן בהא בעינן למעשה גדול של חזקה ,ודינו רק בנגיחה של
דאמרינן ס״ד אידי ואידי ארגל לא מצי לכתוב פעם אחת ,דהנה אם יגח שלשה סוגים כגון שור
וביער לחוד ולא היינו יודעין במאי מיירי לזה חמור וגמל להרמב״ם ז״ל לדעת המ״מ בפ׳ ו׳ הל׳ ט׳
כתיב ושלח לאוריי׳ ומיירי מרגל וצ׳׳ע .עכ״ל. הוא מועד לשלושה מינים אלו ,אע״ג שלא נגח כל
סוג ג׳ פעמים ,דמאחר והוא מועד שהרי נגח ג׳
והנה המהרש״א כתב דלא ניחא להו לתוס׳ לתרץ. פעמים שוב די לנו באומדנא כדי לחייבו ,ואף
כפירש״י ז״ל דאי לאו וביער ה״א דאתי ושלח שראיה זו לא מוכרחת ,עכ״פ סברא הוא למימר
להיכא דמכליא קרנא ,דהכא על כרחך ושלח לחוד דאיכא חילוק גדול בין תם למועד לבין מועד לענין
משמע אף בדלא מכליא קרנא דהא השתא למסקנא מסוים שיהא מועד לעוד ענין ,ובזה י"ל דאמנם לגבי
ילפינן לא מכליא קרנא מרגל כדאיתא בגמ׳ דומיא נזיקין בעינן הוכחה גמורה דמועד גם לאדם אבל
דרגל דלא מכליא קרנא .והא ברגל נמי לא כתיב לענין הריגה ,דבזה יש מקום לחשש גדול יותר
אלא חד קרא ושילח ואעפ״כ מוקמינן ליה בדלא דישמור שורו יותר דהרי זה תלוי בנפשו של אדם,
מכליא קרנא .וליכא למימר דהשתא ילפינן דושילח ע״כ מאחר ונעשה מועד סתם כבר חיישינן לכל
הוא לא מכליא קרנא משום דכתיב בשן ובער ואילו
ברגל שינה הכתוב למכתב ושילח ללמדך דמיירי המינים וע"כ מחייבינן ליה כמועד גמור ,ודוחק.
בדלא מכליא קרנא ,ורש״י דכתב דושילח .הו״א
דהוא מכליא הוא אם כתוב רק ושילח אבל הכא סימן ב
דשינה הכתוב ,וכתב בשן וביער וברגל ושילח על
כרחך לומר דהוא לא מכליא קרנא .הא לאו ראיה בענין :״לא מכליא קרנא ואזלא ממילא"
הוא ,דעל כרחך שינה הכתוב למכתב ושלח ,דאל״כ
הוה מוקמינן תרוויהו אשן וחד למכליא קרנא וחד ב"ק דף ג׳ ע״א ,רש״י ד״ה ״אידי ואידי״ כתב וז״ל,
שילח וביער תרווייהו אשן ושלח אתא לחיוביה
ללא מכליא .עכת״ד המהרש״א ז״ל. היכא דלא כליא קרנא דמשמע כגון שאכלה ערוגה
וסופו לחזור ולצמוח אבל לא כתחלה וביער היינו
ותירץ הנחלת דוד דאין כוונת רש״י דגם קרא היכא דמכליא קרנא דמשמע וביער שמבער לגמרי.
דובער מצינן לאוקמי דלמכ״ק .דקרא דובער אין ואי קשיא היכא מצי למימר אידי ואידי אשן הא
לפרשו רק במכ״ק דווקא דהכי משמע לי׳ לישנא דמכליא קרנא והא דלא מכליא ליכתוב חד להיכא
דוביער .רק קרא דושלח איכא לאוקמי הכי והכי דלא מכליא דליחייב וכ״ש היכא דכליא ,תריץ אי
ומעתה ל״ק קושיית המהרש״א ,דאי הוה כתיב מהאי קרא ה״א האי אתי להיכא דמכליא אבל לא
תרתי וביער הוי מוקמי׳ תרווייהו אשן .דלמאי מכליא לא הלכך איכא למימר ודאי אידי ואידי א שן
צריכין לתרוויהו ,כיון דגם בתרוויהו נמי לא מצינן
לאוקמי רק במכ״ק דלשנא דובער לא מצינו לפרש אי לאו דכתכ רחמנא משלחי רגל השור עכ״ל.
בגוונא אחרינא ,ותרי קראי למכ״ק למה לי וע״כ
הוה מוקמינן חדא ארגל אף אי הוה כתיב תרווייהו והתוס׳ ד״ה והא דמכליא קרנא וא״ת ולכתוב
ובער ,ומדשני בלישנא למכתב ושילח שמעינן רחמנא ושילח ולא בעי וביער ויש לומר דהוה
לחיובא גם בלמכ״ק וכמש״כ רש״י. אמינא דווקא דשילח שלוחו כדלקמן ע״כ.
ודחה תירוצו ,דהא על כרחך נצטרך לפרש לפ״ז והנה הקשה הגרעק״א ז״ל בגליון הש״ס וז"ל:
באמר תניינא ג״כ עד״ז דקרא דושלח משמע דווקא וק״ל הא בפשוטו ניחא דושלה לחודיה לא מצי
דשלחה שלוחי וקרא דובער איכא לאוקמי׳ הכי למיכתב דלא היינו יודעין אי איירי משן אי
והכי וא״כ אכתי תקשה דאמר מר קמא דאי הוי
