Page 318 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 318 - 10-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫עטרה אלא בגמר ביאה ממש ע״כ ]ואילו רודף הוי‬ ‫למדמע תרומה בחולין שצריך למכור לכהנים והם‬
‫עד שפגמה היינו עד ההעראה וא״כ שייך שיתחייב‬ ‫מועטים וע״כ חייב למכור בזול‪ .‬שלא כן גבי יין נסך‬
‫שצריך למכור לנכרים והם מרובים וע״כ אין בזה‬
‫קנס לאחר ההעראה שכבר אינו בדין רודף[‪.‬‬ ‫שום היזק‪ .‬ולפי זה לק"מ אמאי כתב רש׳׳י ז״ל‬
‫בגיטין אליבא דשמואל דאסור בהנאה כדעת ת״ק‬
‫והגרעק״א ז״ל בכתובות )דף ל״א ע״ב(‬ ‫בע״ז דף ע״ד ולא כהלכתא של שמואל שהיא כדעת‬
‫ובתשובות )סימן קס״ד( כתב לתרץ וז״ל‪ ,‬דהרי‬ ‫רשב״ג שימכר לבר מדמי יין נסך שבו‪ ,‬משום‬
‫הדין דאם אחר הערה בה בהכנסת עטרה וחזר‬ ‫שא״א לפרש כרשב״ג שהרי לא מפסידו כלל‪ ,‬ולא‬
‫אחר ובא עליה ליכא קנס כיון דכבר הוסרו‬ ‫חשיב מזיק ואמאי במזיד חייב‪ ,‬אלא על כרחך‬
‫הבתולים ע״י הראשון והוי כבא על בעולה אלא‬ ‫לפרש כת"ק שאוסרו בהנאה לגמרי וכמו שפירש‬
‫דבאדם אחד שהוא המערה והגומר בזה גזה״כ‬
‫לחייב קנס על הגמר אחרי שהוא בעצמו השיר‬ ‫רש׳׳י ז״ל‪.‬‬
‫הבתולים ע״י העראה שלו וכמ״ש התוס׳ להדיא‬
‫ביבמות‪ ,‬וכיון שכן מיושב היטב סוגיא‬ ‫אלא שקשה עדיין דבב"ק היאך יפרש שמואל את‬
‫דסנהדרין דהכי פרכינן כיון דבשעת העראתו‬ ‫הברייתא של ר׳ חייא‪ ,‬שהרי לפרש מנסך סמש אי‬
‫נתחייב מיתה דניתן להצילו בנפשו שוב א״א‬ ‫אפשר לו לפרש משוס קים ליה בדרבה מיניה‪,‬‬
‫שיהא העראתו זו מביאתו לידי חיוב ממון והוי‬ ‫ולפרש שהוא מערב הרי רש״י ז״ל כתב שהוא לא‬
‫כלא הערה הוא אלא נעשה ע״י אחר‪ ,‬וממילא‬ ‫קמחסריה מידי‪ ,‬וא״כ לדעת רש״י לכאורה יקשה‬
‫א״א לחייבו ממון על הגמר כיון שנעשה כבר‬
‫בעולה ע״י העראה ואם אתה מחייבו ממון זהו‬ ‫הברייתא על שמואל וצ"ע‪.‬‬
‫מכח שגם העראה הי׳ ממנו א״כ המעשה שלו‬
‫בהעראה משוי ליה חיוב ממון ושפיר פרכינן הא‬ ‫ואשר נראה בזה בע״ה‪ ,‬ע״פ ההקדמה דלהלן‬
‫אין אדם מת ומשלם‪ ,‬וכסברא זו ממש כתבו תוס׳‬ ‫בביאור מחלוקת רב ושמואל בדינא דמנסך‪ .‬דהנה‬
‫גיטין )דנ״ב ע״ב( ד״ה מנסך בסוף הדיבור‪.‬‬ ‫ביבמות )דף נ״ט ע״ב תוס׳ ד״ה אלא( כתבו התוס׳‬
‫]וגם בסנהדרין דף ע"ג ע״ב ד״ה ממונא[ בשם י״מ‬
‫עכ״ל‪.‬‬ ‫דלא אתרבאי העראה כגמר ביאה אלא לענין עריות‬
‫וחייבי לאוין ועשה‪ ,‬ויבמה ואשה לבעלה בפ׳ הבא‬
‫וכונתו להא דאיתא התם בתירוץ השני וז״ל דטעמא‬
‫דשמואל ]דס״ל דמנסך ממש אמרינן קים ליה‬ ‫על יבמתו אבל לענין קנס לא איתרבאי‪.‬‬
‫בדרבה מיניה אפילו דקנייה משעת הגבהה[ אע״ג‬
‫דהגבהה לאו צורך דניסוך הוא‪ ,‬אפילו הכי פטור‪,‬‬ ‫והקשה התוס׳ וז״ל וא׳׳ת על כרחיך למ״ד העראה‬
‫כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקים ליה בדרבה‬ ‫זו הכנסת העטרה אי אהעראה לא מיחייב הא בגמר‬
‫מיניה אשעת הגבהה נמי מיפטר‪ ,‬דאמר לו הרי שלך‬ ‫ביאה לאו בתולה היא‪ ,‬הא לאו פירכא היא דאהכי‬
‫לפניך כמו תרומה ונטמאת דכמו אם ניסך אחר‬ ‫חייב רחמנא‪ ,‬תדע‪ ,‬מדלא ילפינן העראה מנערה‬
‫אומר לו הרי שלך לפניך‪ ,‬הכי נמי כי ניסך ליה איהו‬ ‫המאורסה דאי אהעראה פטור בגמר ביאה‪ ,‬היכי‬
‫אע׳׳ג דמנסך ליה בידים כיון דקים ליה בדרבה‬ ‫מחייב הא לאו בתולה היא אלא דהכי חייב רחמנא‪,‬‬

‫מיניה ע״כ‪.‬‬ ‫ע״כ‪.‬‬

‫דהיינו מנסך לשמואל פטור על הניסוך משום‬ ‫ובשלהי תוס׳ ביבמות )נ״ט ע״ב ד״ה אלא( הקשה‬
‫דקי״ל בדרבה מיניה‪ ,‬אף דמשעת הגבהה הוא דקניה‬ ‫וז״ל אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א״כ מאי‬
‫ואינו מתחייב מיתה עד שעת ניסוך‪ ,‬והטעם שפטור‬ ‫פריך בבן סורר הניחא למ״ד העראה זו נשיקה אלא‬
‫משום שאם ניסכו אחר פטור דמצי אמר הרי שלך‬ ‫למ״ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא‬
‫לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מיחייב קנס בהכנסת‬