Page 318 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 318
Pg: 318 - 10-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
עטרה אלא בגמר ביאה ממש ע״כ ]ואילו רודף הוי למדמע תרומה בחולין שצריך למכור לכהנים והם
עד שפגמה היינו עד ההעראה וא״כ שייך שיתחייב מועטים וע״כ חייב למכור בזול .שלא כן גבי יין נסך
שצריך למכור לנכרים והם מרובים וע״כ אין בזה
קנס לאחר ההעראה שכבר אינו בדין רודף[. שום היזק .ולפי זה לק"מ אמאי כתב רש׳׳י ז״ל
בגיטין אליבא דשמואל דאסור בהנאה כדעת ת״ק
והגרעק״א ז״ל בכתובות )דף ל״א ע״ב( בע״ז דף ע״ד ולא כהלכתא של שמואל שהיא כדעת
ובתשובות )סימן קס״ד( כתב לתרץ וז״ל ,דהרי רשב״ג שימכר לבר מדמי יין נסך שבו ,משום
הדין דאם אחר הערה בה בהכנסת עטרה וחזר שא״א לפרש כרשב״ג שהרי לא מפסידו כלל ,ולא
אחר ובא עליה ליכא קנס כיון דכבר הוסרו חשיב מזיק ואמאי במזיד חייב ,אלא על כרחך
הבתולים ע״י הראשון והוי כבא על בעולה אלא לפרש כת"ק שאוסרו בהנאה לגמרי וכמו שפירש
דבאדם אחד שהוא המערה והגומר בזה גזה״כ
לחייב קנס על הגמר אחרי שהוא בעצמו השיר רש׳׳י ז״ל.
הבתולים ע״י העראה שלו וכמ״ש התוס׳ להדיא
ביבמות ,וכיון שכן מיושב היטב סוגיא אלא שקשה עדיין דבב"ק היאך יפרש שמואל את
דסנהדרין דהכי פרכינן כיון דבשעת העראתו הברייתא של ר׳ חייא ,שהרי לפרש מנסך סמש אי
נתחייב מיתה דניתן להצילו בנפשו שוב א״א אפשר לו לפרש משוס קים ליה בדרבה מיניה,
שיהא העראתו זו מביאתו לידי חיוב ממון והוי ולפרש שהוא מערב הרי רש״י ז״ל כתב שהוא לא
כלא הערה הוא אלא נעשה ע״י אחר ,וממילא קמחסריה מידי ,וא״כ לדעת רש״י לכאורה יקשה
א״א לחייבו ממון על הגמר כיון שנעשה כבר
בעולה ע״י העראה ואם אתה מחייבו ממון זהו הברייתא על שמואל וצ"ע.
מכח שגם העראה הי׳ ממנו א״כ המעשה שלו
בהעראה משוי ליה חיוב ממון ושפיר פרכינן הא ואשר נראה בזה בע״ה ,ע״פ ההקדמה דלהלן
אין אדם מת ומשלם ,וכסברא זו ממש כתבו תוס׳ בביאור מחלוקת רב ושמואל בדינא דמנסך .דהנה
גיטין )דנ״ב ע״ב( ד״ה מנסך בסוף הדיבור. ביבמות )דף נ״ט ע״ב תוס׳ ד״ה אלא( כתבו התוס׳
]וגם בסנהדרין דף ע"ג ע״ב ד״ה ממונא[ בשם י״מ
עכ״ל. דלא אתרבאי העראה כגמר ביאה אלא לענין עריות
וחייבי לאוין ועשה ,ויבמה ואשה לבעלה בפ׳ הבא
וכונתו להא דאיתא התם בתירוץ השני וז״ל דטעמא
דשמואל ]דס״ל דמנסך ממש אמרינן קים ליה על יבמתו אבל לענין קנס לא איתרבאי.
בדרבה מיניה אפילו דקנייה משעת הגבהה[ אע״ג
דהגבהה לאו צורך דניסוך הוא ,אפילו הכי פטור, והקשה התוס׳ וז״ל וא׳׳ת על כרחיך למ״ד העראה
כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקים ליה בדרבה זו הכנסת העטרה אי אהעראה לא מיחייב הא בגמר
מיניה אשעת הגבהה נמי מיפטר ,דאמר לו הרי שלך ביאה לאו בתולה היא ,הא לאו פירכא היא דאהכי
לפניך כמו תרומה ונטמאת דכמו אם ניסך אחר חייב רחמנא ,תדע ,מדלא ילפינן העראה מנערה
אומר לו הרי שלך לפניך ,הכי נמי כי ניסך ליה איהו המאורסה דאי אהעראה פטור בגמר ביאה ,היכי
אע׳׳ג דמנסך ליה בידים כיון דקים ליה בדרבה מחייב הא לאו בתולה היא אלא דהכי חייב רחמנא,
מיניה ע״כ. ע״כ.
דהיינו מנסך לשמואל פטור על הניסוך משום ובשלהי תוס׳ ביבמות )נ״ט ע״ב ד״ה אלא( הקשה
דקי״ל בדרבה מיניה ,אף דמשעת הגבהה הוא דקניה וז״ל אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א״כ מאי
ואינו מתחייב מיתה עד שעת ניסוך ,והטעם שפטור פריך בבן סורר הניחא למ״ד העראה זו נשיקה אלא
משום שאם ניסכו אחר פטור דמצי אמר הרי שלך למ״ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא
לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מיחייב קנס בהכנסת