Page 321 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 321 - 11-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫ובזה אתי שפיר דל״ק השטמ״ק ]בתירוצו הראשון‬ ‫למימר היא גופא נילף כמו שתירצנו אליבא‬ ‫‪1‬‬
‫והשתא דאתינא להכי מתורץ גם ביאור הגרעק״א‬ ‫דשמואל עכ״ל‪.‬‬
‫ז״ל ברש״י ז״ל דהנה לשון השטמ״ק בתירוצו השני‬ ‫‪$customer‬‬
‫ועי״ל דלכן פרכינן מה לשור שאין )צ״ל שכן(‬ ‫וצע״ג הא בגמ׳ בדף ד׳ ע״א איתא להדיא כהאי‬
‫כוונתו להזיק לומר לך דלא מצינו למפרך שכן‬ ‫פירכא מה לשור שכן משלם את הכופר תאמר‬
‫משלם כופר דשור אינו משלם כופר אא״כ כוונתו‬
‫להרוג את האדם ואם תקשה מטעם כופר אתה צ״ל‬ ‫באדם שאין משלם את הכופר‪.‬‬
‫תאמר באש שאין כוונתו להזיק ואז לא תוכל לומר‬
‫שן יוכיח שאין כוונתן להזיק שהרי מצינו כוונה דשן‬ ‫וצע״ג‪ .‬הא להשטמ״ק היא גופה נילף באדם שישלם‬
‫מתוך הנאה מתכוונת להנות ומתכוונת להזיק וכיון‬ ‫את הכופר ומעליו לא הי׳ מיעוט משום שהוא למד‬
‫שבאת מכח סברא לא תוכל לומר היא גופא נילף‬ ‫וכמו שכתב השטמ״ק לעיל‪ .‬וצ׳׳ע‪ .‬ולפי השטמ״ק‬
‫דבשלמא כשאתה בא מכח הדין אתה יכול לומר היא‬ ‫גם נדחה תירוצו של הגרעק״א ז״ל בגמ׳‪ ,‬דהפירכא‬
‫גופא נילף אבל כשאתה בא מכח סברא לא תוכל‬
‫משום כופר‪.‬‬
‫לומר היא גופא נילף עכ״ל‪.‬‬
‫ומה שכתב הגרעק״א ז״ל לתרץ את רש״י משום‬
‫ולפי זה איכא לפרש הגרעק״א ז״ל כנ״ל‪ .‬כפי שכתב‬ ‫כוונתו להזיק שהכונה כאן שכוונתו לעשות כן‬
‫השטמ״ק דהכוונה בכוונתו להזיק שדעתו לכך וע״כ‬ ‫שהשן תאכל להנאתה וכו׳ ג״ז תמוה כמו שהוא‬
‫חייב כופר וא״כ זוהי אמנם הפירכא ממש בדף ד'‪.‬‬ ‫הקשה שהרי לפי זה אמאי בדף ד׳ לא כתיב האי‬
‫אלא שבדף ד׳ לא היינו זקוקים לומר טעם זה כי‬ ‫פירכא מה לשור שכן כוונתו להזיק‪ .‬ולמה דחה שם‬
‫עצם הדין ששור חייב כופר ואדם פטור מכופר הוי‬ ‫פירכא אחרת‪ ,‬ורש״י כאן אמאי מיאן במה שכתוב‬
‫הפירכא וליכא להכניס הכל בק״ו שא״כ מה נעשה‬
‫עם הפסוק עליו שלא כן הכא למילף ישר מה לשור‬ ‫בגמ׳ להדיא‪ .‬וצ״ע‪.‬‬
‫שכן חייב כופר ואילו אש לא לא שייך לומר שהרי‬
‫נכניס זה בתוך הק״ו ואש יהא חייב בכופר ואם‬ ‫וי"ל דבדף ד׳ ע״א דכתיב האי ילפותא מה לשור‬
‫נקשה הא איכא פסוק עליו נימא שעליו אתי לפטור‬ ‫שכן חייב כופר תאמר באדם שאין חייב כופר‪ ,‬אין‬
‫להקשות דהאי נמי נילף משור שאדם יהא חייב‬
‫אדם מכופר‪.‬‬ ‫בכופר ואם תקשי הא בשור כתב עליו ודרשינן עליו‬
‫ולא על האדם נימא דהוא לאחר דכתיב אדם אבל‬
‫וע׳׳כ על כרחנו לבוא מטעם זה על כוונתו להזיק‬ ‫אם לא כתיב אדם אה״נ דנילף דאדם יהא חייב כופר‬
‫שהכוונה דעתו לכך וממילא חייב כופר וע״ז לא‬ ‫יש לדחות דא״כ מה נעשה עם ״עליו״‪ ,‬הרי השתא‬
‫שייך למיפרך דנכניס הכל בק״ו וכמו שתירץ‬ ‫קיימינן דלא כתיב מידי רק שור לחודא ולא כתיב‬
‫השטמ״ק‪ .‬ואתי שפיר הגרעק״א ז״ל‪ .‬וה׳ יראנו‬ ‫לא אדם ולא אש‪ .‬וא״כ לשם מה כתוב ״עליו״‪ ,‬ועל‬
‫כרחך לומר שהוא לומד עליו ולא על האדם‪ .‬ול״ד‬
‫נפלאות מתורתו‪ .‬והדברים מאירים בעזהי״ת‪.‬‬ ‫למאי דילפינן בדף ה׳ ע״ב בנידון דידן דכאן נקטינן‬

‫והטעם כונה להזיק שפירוש דעתו אינו פירכא‬ ‫דכתיב שור ואדם ובעינן למילף אש‪.‬‬
‫כשלעצמו אלא רק עם התוספת שמשום כן חייב‬
‫כופר ולכן לא מסתפקים בטעם זה‪ .‬אלא שבדף ד׳‬ ‫וע״ז איכא למימר דנילף נמי דאש יהא חייב בכופר‬
‫דיינו בעצם הדין של כופר ואף בסוגייתנו על כרחנו‬ ‫ואת הפסוק עליו נילף עבור אדם באדם לא ישלם‬
‫להזדקק לטעם של כונה כדי שלא נכניס הכל בק״ו‬ ‫כופר‪ .‬וע״כ אתי שפיר להכניס הכופר בתוך הק״ו‬
‫שלא כן בדף ד׳ דעל כרחך למילף עליו על האדם‬
‫וכמו שנתבאר[‪.‬‬ ‫וע״כ האי פירכא הא דאין משלם את הכופר ואתי‬
‫שפיר ]או דנימא כפי שתירץ שם ריב״א דפטור‪-‬‬

‫מדתנא דבי חזקיה‪ ,‬ודוחק[‪.‬‬