Page 325 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A

‫‪Pg: 325 - 11-Front 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫ולר׳ ישמעאל יהא חייב לשלם ליה סובין‪ .‬זה אינו‬ ‫לשלם כחפצו ודוקא בנידון הגמ׳ דאיכא עידית‬
‫שהרי לר׳ ישמעאל ליתא לתירוצא דרב פפא ורב‬ ‫לניזק ששם חל דין מיטב אלא דלמזיק אין זיבורית‬
‫הונא בריה דרב יהושע דכל מילי מיטב‪ .‬וכפי‬ ‫השוה לעידית דניזק כי אז אמרינן דמאחר וחל הדין‬
‫שנתבאר לעיל דלשיטתו לק״מ מישיב ורק לר״ע‬ ‫של מיטב עליו לשלם מעידית דידיה ולכן אהני‬
‫פריך‪ .‬אלא דמשלם סובין רק כאשר אין לו קרקע‬
‫וא״כ יהא חייב לשלם לו מיטב של מזיק לכו׳׳ע‪,‬‬ ‫קרא‪.‬‬
‫שהרי סובין גריעי לשיטתו וע״כ אין נפקא מינה בזה‬
‫בין ר״י ור״ע וע"כ לא פירש כן התוס׳‪ .‬וה׳ יראנו‬ ‫וזהו חידושא פחות מנידון הגרעק״א‪ .‬ואף שהאופן‬
‫הוא פשוט יותר אבל מצד הדין הוא חידוש גדול‬
‫נפלאות מתורתו‪ ,‬והדברים מאירים בעזה״י‪.‬‬ ‫יותר וע׳׳כ מיאנה הגמ׳ לפרש כך‪ .‬ודו״ק היטב‪.‬‬

‫והנה לפי הנ״ל יוצא כפי שפירש רבינו חננאל דהא‬ ‫]והארכנו בזה לעיל סימן ה׳‪-‬עיי״ש ותמצא נחת[‪.‬‬
‫דפריך מישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין היא‬
‫פירכא רק אליבא דר׳ עקיבא ולא אליבא דר׳‬ ‫והשתא דאתינא להכי יש לבאר על דדך זו אמאי‬
‫ישמעאל‪ .‬וכפי דביארנו משום דלר׳ ישמעאל הוה‬ ‫רבינו חננאל פירש הא דרמי לי׳ אביי לרבא הוא‬
‫אמינא אי לית ליה למזיק לא כסף ולא מיטב ואית‬ ‫דוקא אליבא דר׳ עקיבא‪ .‬והטעם לכך משום שלר׳‬
‫ליה סובין גרידא עליו יהא למכור את הסובין‬ ‫ישמעאל דסבירא ליה דמשלמינן ממיטב של ניזק‪,‬‬
‫ולשלם כסף הוא משום שחל עליו דין מיטב שהרי‬ ‫הרי במקום שאין שדות למזיק איכא סלקא דעתין‬
‫לניזק יש עידית ומאחר ויש הו״א כזאת ע״כ בגמ׳‬ ‫כיון שחל דין מיטב שהרי יש לניזק מיטב הו״א דאם‬
‫לא פריך לר׳ ישמעאל‪ .‬אבל לר״ע באם לית ליה‬ ‫לית ליה כי אם סובין עליו למכור אותן ולשלם‬
‫למזיק כי אם סובין‪ ,‬וזהו המיטב שלו‪ .‬ובתורה כתיב‬ ‫דוקא כסף או מיטב וע״כ בא הפסוק לרבות שוה‬
‫מיטב שדהו ומיטב כרמו וכאשר יש לו רק זיבורית‬ ‫כסף שאינו מוכרח למכור וכמו שתירץ רב הונא‬
‫יהיב ליה זיבורית כי זהו מיטב‪ .‬א״כ קשה אמאי‬ ‫בדף ט׳ דהפסוק אתי למימר דהיכא דלית ליה מיטב‬
‫כתיב ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין‪ .‬והרי‬ ‫דישלם סובין דמהו דתימא אמרינן ליה זיל טרח זבין‬
‫ליכא לתרוצי היכא דלית ליה כי אם סובין דא״כ‬ ‫ואייתי ליה כסף קמ״ל‪ .‬אבל כל זאת אליבא דר׳‬
‫פשיטא דישלם סובין ואין ס׳׳ד שנאמר לו זיל טרח‬ ‫ישמעאל וע״כ לא פריך אביי אליביה משום‬
‫וזבין ושלם כסף שהרי זה המיטב שלו‪ .‬ועל הסובין‬ ‫דפשיטא ליה לתרץ הכי‪ .‬אבל אליבא דר׳ עקיבא‬
‫חל דין מיטב וכל זה כמו שנתבאר לעיל וא״כ קשה‬ ‫דמיטב דמזיק נאמר א״כ כאשר לית ליה מיטב לא‬
‫אמאי בדף ט׳ אעפ״כ רב הונא מתרץ הכי‪ .‬והרי‬ ‫שייך הפסוק דהרי לית ליה שדות וא״כ ישלם מה‬
‫הקושיא היא אליבא דר״ע ולר״ע כבר התבאר‬ ‫שהוא חפץ אף סובין‪ ,‬ולא שייך למימר זיל וטרח‬
‫שא״א לתרץ הכי משום שאין הו״א שנאמר לו‬ ‫ומכור‪ ,‬דהרי אמאי ימכור אם אין דין מיטב שהרי‬
‫אין מיטב למזיק ולא חל הדין‪ ,‬דמיטב דידיה הוא‬
‫לטרוח ולשלם כסף‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫סובין‪ .‬והוכרחו לתרץ שאפילו כאשר יש לו מיטב‬
‫שחל דין מיטב יכול לשלם סובין‪ .‬כי כל מטלטלי‬
‫וי״ל ע״פ ההקדמה של היסוד דלהלן‪ :‬דהנה בדף ז׳‬ ‫חשיבי כמיטב‪ .‬ואתי שפיר‪ .‬הא דפריך דוקא לר׳‬
‫ע״ב איתא שהניזק יכול לומר למזיק הב לי בינונית‬ ‫עקיבא‪ .‬דלר׳ ישמעאל אף לרב פפא ורב הונא בריה‬
‫טפי פורתא במקום העידית וע׳׳כ לומר כן דאל"כ‬ ‫דרב יהושע לק״מ‪ .‬דגם הם יתרצו כדרב הונא‬
‫הודעת כוחו של נזקין לענין בינונית‪ .‬והרי״ף‬
‫והרמב״ם ז״ל השמיטו דין זה דניזק יכול לומר הב‬ ‫דלקמן‪.‬‬

‫לי בינונית טפי‪ .‬וצ״ע‪.‬‬ ‫ולפי זה מתורץ שפיר גם קושית המהרי״ל דיסקין‬
‫דאם נוקי היכא דלית ליה למזיק כעידית דניזק ואית‬
‫ליה סובין שלר׳ עקיבא ישלם ליה מעידית דידיה‬